אודי,

לא קרה איזה משהו מיוחד.. יש לי צורך לכתוב לך. למה ? לא יודעת בדיוק.. מרגיש לי בלב געגועים. כנראה שגם חרדות. מהמציאות החיצונית .אולי גם הפנימית.. אגב, זוכר שמתישהו אמרת לי לגבי ויניקוט ואיזו אמירה מפורסמת שלו בפני הפסיכואנליטיקאים בלונדון כשבחוץ רעמו התותחים.(משהו ברוח זו ) אז מייד למחרת שאלתי את אמא צביה, והיא סיפרה לי. אני זוכרת שהקשבתי לתוכן שלה כרקע..וזכור לי בעיקר צליל קולה.. אני שוכבת על הספה, מניחה את הראש על הכרית שלה,הורוד הזה על הלחי,מכוסה בשמיכת הקרם שלה עד הצוואר ושומעת את צליל קולה.. שומעת אותה מספרת על ויניקוט לגבי האמירה הזו שלו.. מבחינתי זה היה בסדר שתדבר גם בערבית, איטלקית,הונגרית או כל שפה אחרת..ממילא שמעתי/לא שמעתי.. זה היה רק כרקע.. זכור לי שצליל קולה היה רך..זו היתה חוויה מאוד נעימה.. גם החוויה הזו של האזעקה ביחד איתה בכוך הזה, כשהיא אומרת משהו (לא זוכרת מה ) וראיתי במבט שלה משהו כזה..רך כזה.. אודי, מרגיש לי בלב געגועים. מתגעגעת וגם דואגת לאמא צביה. מחר זה שלישי אז לא נפגש. וואאו רק ברביעי..לך תדע מה יקרה עד רביעי..וואוו.. מתגעגעת וגם דואגת לך... למה אתה גר במקום מסוכן אודי ??? אולי תעבור דירה בתקופה המטורפת הזו ??? גם אתה לא תהיה בשלישי. אודי, לא תאמין.. פתאום אני מרגישה שאני צריכה שגם אתה וגם אמא צביה תהיו קרוב אלי.. רק עד אחרי כל התקופה המפחידה הזו.. שלך-במבי.