נטע, אודי וכלם

ראשית נטע, תודה, את כזו מקסימה :) לא קראתי פה כמה ימים והנה פתחתי הבוקר והודעתך נגעה לליבי... אני בסדר, כמו כל עם ישראל, נמאס לי מהמצב הזה, אתמול הייתי אצל בת דודה שלי היא עם שלושה ילדים קטנים (אחת מהם תינוקת בת שנה)ילדי שלי ובת אחותי וכלנו נכנסנו יחד לממ"ד וחשבתי שכבר נמאס לי מאזעקות למרות שאני לא במקום מסוכן כל כך... מקווה שכבר יגמר! במיוחד מעצבן אותי ומלחיץ לנסוע ברכב לכיוון דרום ששם גרים משפחתי, היינו אצלם בשבת, או להביא את בני בבוקר לקייטנה... נטע יקרה, אני נכנסת מדי פעם לקרוא, פחות מתמיד כי מעדיפה להפחית...זה לא אומר שלא טוב. מקווה שאת בסדר ומתמידה בטיפול כי זה חשוב מאוד! לגבי הטיפול שלי היא עדיין בחופש, עוד יומיים פגישה שאני מעדיפה לא להגיע כי אחר כך יהיו עוד שבועיים בלעדיה, אני אסמס לה כנראה כי קשה לי לבוא ושוב לא להפגש....נראה מה אחליט. אודי יקר, מתגעגעת :) ועדיין מחכה לחיבוק שלך (ביקשתי אך לא קיבלתי, תודה על השיר אגב) , גם כשטוב אפשר לחבק לא? ... שיהיה שקט, מיכל

מיכל, לא הייתי בדיוק במצב כזה, אבל במצבים דומים לפעמים אנחנו קובעות שנעשה פגישה "קלילה" בהגדרתה. כזו שמחזקת ומזכירה את הביחד, שמרווה מעט את הגעגוע, אבל לא כזו שיש סכנה שיהיה בה משהו שייקטע באמצע, עומק שנכנס אליו בלי זמן ראוי לתפור בחזרה. מה דעתך? נעמה.

היא אמורה לחזור היום מחו"ל...ביום רביעי אמורות להפגש ופתאום נוצר מצב שלא אוכל לבוא.....אז אנסה מחר ליצור איתה קשר...אולי נקבע למחר ואולי עדיף לוותר כבר....זה רק מעורר בי פתאום הכל, הייתי בסדר ופתאום משהו מתערער בתוכי....קשה להסביר....ועכשיו מדברים על הפסקת אש..הלוואי...שתהיה הפסקת אש גם בתוכי :)

טוב לשמוע ממך. היית חסרה. באמת שאלה האם ללכת לטיפול ואז שוב לחזור להפסקה הזו.. אני מבינה אותך. אני גם לא יודעת מה הייתי מחליטה במקומך. הלוואי שהשגרה תחזור בכל המובנים.

תודה שחשבת עליי...שהרגשת בחסרוני..אין לי מושג מה יהיה בנתיים לא אוכל לבוא לפגישה שנקבעה במילא...אולי אנסה למחר, למרות שלא רוצה להטריח כי היא רק חוזרת הערב...לא קל, גם משהו מתערער בי...לא יכולה להסביר כרגע..