מצוקה

היי איננו יודעים אם כאן המקום או הפורום, אך מאחר שהננו במצוקה נוראית, נשטח את שעל ליבנו כעת. לפני 3 שנים התגייס בנינו בכורינו לצבא, ומשרת בחיל מאוד משמעותי וסודי. אט אט עלה הוא בסולם הדרגות בצבא, הפך להיות מפקד על 25 חיילים וקיבל חייל מצטיין. נותרו לו עוד כשנתיים לשרת. מיותר לציין שהוא בחור מדהים, חכם עם יכולות מדהימות. 760 פסיכומטרי ובגרות מדהימה. הוא מוערך מאוד בצבא ותפקידו שוב סודי ביותר. מאז שהתגייס חיינו השתנו על פיהם. חיינו וחייו. מנער תוסס וחברותי, מצחיק וצוחק הוא הפך לאדם מסוגר. אינו יוצר קשר עם משפחתו המצומצמת או המורחבת. במפגשים משותפים מכונס בעצמו ושתקן גדול. שמחת החיים חלפה מעולמו כמו גם חבריו. היום שמנו לב שאינו יוצר קשר עין עימנו כלל.מדברים עימו והוא מרכין את ראשו. כפי שידוע לנו בצבא הוא מתפקד מצויין. כל זמן שהוא שוהה בבית ,הוא משוחח בפון עם המפקדים שלו ועם הפקודים שלו.שם הוא נפתח וזורם. השאלה שלנו אם יש סיבה לדאגה, בעקבות ההסתגרות, ההתרחקות, וההתכנסות בעצמו כשהוא עימנו. כמו כן שוחחנו עימו היום ושאלנו אם הוא צריך עזרה, או אם משהו מציק והוא ענה בשלילה. קשה היה לנו לדובב עימו לשוחח קצת יותר. אני דואגים מאוד מאוד מאוד מה עושים?