אודי :)

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

10/07/2014 | 21:49 | מאת: .במבי פצוע..

איזה קטע הזוי עברתי היום.. אני נוסעת בדרך אליה, חלונות הרכב סגורים, המזגן פועל ואני מקשיבה לרדיו ברכב .כשאני חונה ליד הקליניקה שלה.אני שומעת מהרדיו : אזעקה נשמעת עכשיו ב... ואני אומרת לעצמי, זה לא ייתכן.אני פותחת את החלון ושומעת באמת אזעקה. יצאתי וסגרתי את הרכב, כשנעמדתי (תוך כדי אזעקה) ליד דלת הכניסה שלה. אני שומעת אותה פתאום קוראת לי... בואי, בואי מהר לכאן.. עמדנו בכוך כזה .היא אמרה לי משהו..לא זוכרת..אולי אמרה עוד דברים? נדמה לי שמתישהו כשעמדנו בכוך היא חייכה אלי (?) שמענו מס' פיצוצים ונכנסנו לקליניקה שלה.. החוויה הזו נחוותה אצלי כמשהו מרגיע.. נראה לי שאם אשמע שוב אזעקה, התמונה הזו שחוויתי היום תהיה לי מול העיניים ואפחד פחות.. מה דעתך אודי .חתיכת קטע עברתי היום. נכון ? מברכת אותך ואת כולכם בשבת רכה,נעימה, שקטה, ללא אזעקות וללא מטחי רקטות במבי.

11/07/2014 | 00:59 | מאת: -חנה

באמת נשמעת חוויה נעימה (למרות שבמהותה כמובן היא לא) שבת שלום!

11/07/2014 | 01:14 | מאת: מאי

עם כל העצב של המצב הביטחוני והמלחמה הזאת.. אני ממממש מקנאאאה בך.. היית עם אמא צביה בזמן אזעקה.. זה כאילו שאת ילדה ואמא לידך דואגת לך ואת רואה בעיניים שלה את האהבה אלייך.. ואתן ביחד.. בסיטוציה מלחיצה.., ויש רגש עוצמתי ניראלי באותו הרגע.. אני הייתי אפילו מרגישה כמו תיקון לחסכים מאמא שלי.. אמא שומרת על הילדה שבך..

הי במבי, אכן... מסוג החוויות שאפשריות בארצנו המיוחדת עד מאוד... שיהיה גם לך ממ"ד (מרחב מוגן דינאמי...) :-) אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית