אודי....הסתבכתי...:(
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מה זה גבולות אם ככה? תעשה לי סדר... למה לנטע זה בסדר שהוא זמין כל הזמן ותמיד עונה לה בזמן סביר? אף פעם המטפל שלי לא הציב לי גבולות, ולא שאלתי אותו אף פעם מה הגבולות.. גם לי הוא זמין רוב הזמן. ולהיפך. הוא מאפשר לי לכתוב לו הודעות, מיילים...ואם קרה משהו משמעותי- אז להתקשר...והוא עונה לי תמיד באותו יום או למחרת..אלא אם כן, קרה משהו. והוא שמח שכותבת לו ואומר את זה. בפגישות תמיד הוא מוסיף חמש או עשר דקות...בייחוד אם זה פגישה סוערת..הוא מתכנן מראש בתקופה האחרונה שהפגישה תהיה שעה ולא חמישים דקות.. הוא אף פעם לא אמר לי "אסור", "לא מסכים" ועוד- אולי רק לגבי חיבוק.. אז למה אצלי זה נתפס כחוסר גבולות? כטשטוש גבולות? למה אני נלחמת אם עצמי אם כן לכתוב לו או לא, אם זה בסדר? אולי צריכה להיות בתוך הגבולות היותר רחבים שלו?..ולאפשר לעצמי גם שם להיות?.. או שאולי זה לא נכון, ואני צריכה מצידי ליצור את הגבולות, כי הוא מבחינתו זה לא משנה לו??... רחל.
רחל יקרה מבינה אותך כל כך. גם לי בהתחלה זה הרגיש לא נכון. יש לי קושי "לקבל" ולשאוב נחמה מקשר עם אחרים. אני ישר חושדת ונכנסת לחרדות. אני חושבת שזה בדיוק מה שהוא מנסה ללמד אותי. נטע.
הרבה פעמים אני קוראת אותך ומזדהה עם המורכבות של הרגשות שלך לגבי הטיפול... אני כבר שנתיים שם... וההגנות, הקושי לקבל ולהיות - עדיין שם. זה מתסכל, מייאש, ובעיקר - מייסר את הנפש... רחל.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
