אודי 'נעלבתי'
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הרבה פעמים כבר קרה שלא קראת הודעות משתפכות שלי וזה בסדר, לפעמים אני באה ו'מקיאה'פה בשביל הונטילציה ומבינה את חוסר הטעם בלבחוש בעוד מאותו הדבר. אבל בהודעת האחרונה כששאלתי אם חשת ש'אי פעם הרגשת שהשפילו אותך עד אובדן צלם אנוש', על אף החזרתיות הרבה של תכנים שכבר פלטתי בעבר ניסיתי לתאר שם את הקושי שלי. את הקושי הממשי שחוויתי מול הציפיה שלה ש'קח אחריות לבוא לפגישות בקביעות' את מה שחויתי שם שלא איפשר לי לשרוד את הטיפול הזה ובאמת שמדם ליבי כתבתי מתוך החוויות הכי קשות ועמוקות של השחזור שהיה, הקושי שהיה, ששם לא הבינו והשאירו אותי לבד. ששם היא לא עזרה ששם משהו בטיפול הפסיכולוגי הזה התפקשש. ודווקא הייתי רוצה שתקרא. הייתי רוצה שלפחות תהיה עד לאיך שזה הרגיש. במיוחד שלפני יומיים בסה"כ קיימתי אינטרקציה קצרצרה איתה בסמס וזה הוביל להישענות של הרגשתי הקושי ההוא, זה הזכיר לי את מה שעברתי שאותו היא לא הבינה ולא קלטה. לפחות תקרא. לפחות הפעם על תאמר 'חפרת'. זה בדיוק זה שלא שמעו ולא רצו להבין את הכאב והקושי שחויתי שם. גם היא לא רצתה לשמוע או לקלוט. אבל באמת שלא יכולתי. היא חשפה אותי למשהו שהיה קשה מנשוא בגלל תחושת ההשפלה שזה עורר. אז גם אתה בעצם לא מעוניין לשמוע איך זה הרגיש. לא מוכן לרגע לרדת איתי לתוך השאול של הרגשת חוסר האונים ההיא שחויתי. הופך אותי למטרד, מן זבוב שעושה בזזז באוזן ולא מפסיק. בשבילך זה סתם עוד הודעה פה לרפרפ. בשבילי זה היה בתוכי בנפש, קשה מנשוא לעיתים, מכאיב, פולש למחשבותיי בלילות. לפחות תקרא. לפחות תעשו מאמץ להבין. היא לא עשתה. לפחות אתה שאתה לא מעורב כמוה ולא 'מוטרד' ממני תקרא על איך הרגיש לי :/ שמישהו יוכל להבין. ניסיתי לתאר את הקושי. נכון זאת קריאה מאוד ממוחזרת ומייגעת אבל ניסיתי לתאר איך הקושי שהיא לא הבינה או לא רצתה להבין וכמה חשוב היה לי שהיא תבין ולא תטיל עליי אחריות שם, זה היה קשה ו'משפיל' מנשוא. הרגיש כמו אובדן צלם אנוש. תקרא :/ הפעם. ואם רק היית יכול למצוא מילים להתייחס. כי כן רציתי פגישה איתה. כן היו לי כוונות טובות. לא הצלחתי להבין מדוע לא. רק להשלים עם זה ש'ככה'. תקרא כמה קשה היה לי. כיצד האחריות שהטילה עלי שם הרגישה לא מותאמת ומכבידה וחונקת אותי. בתוך השחזור הנטל הזה של התחושות, נשאתי אותו לבד. בלי לקבל הבנה.
בלי להתייחס התוכן כרגע, אני חושבת שקשה לקרוא הודעות כשהן ארוכות וצפופות. לפחות לי. מעידה על עצמי שלא מצליחה לעקוב אחרי זה. לא רק לגבייך אלא בכללי כאן וגם במקומות אחרים.
מימה יקרה, אני חושב שהשחזור ממשיך, והוא קורה גם כאן, בקטן. אני חושב שאם תהיי כנה עם עצמך תוכלי לראות שכולם כאן עושים מאמץ, כולל אני, להכיל ולהבין. אני כן מצפה שגם את תוכלי ותדעי לקחת אחריות. יש רגעים שבהם את עושה זה וזה מרגיש פורה ואפשרי, אבל פעמים רבות אני רואה איך במו ידייך את מחריבה כל ניצן שיכול לאפשר לצמוח. אודי