אודי איך נרפאים מהאובססיה הזאת של

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

10/07/2014 | 01:32 | מאת: מימה

לרצות תיקון. ובעיקר לרצןת תיקון דווקא אצלה? זה כבר לא יהיה אז למה הנפש שלי לא מצליחה באמת להרפות ולעבור הלאה? רק בכאילו אבל עמוק בפנים תקוע כזה. נגיד בלילה לפני השינה המח שלי חוזר לשם. לכמוה למענה שלה שאני כבר יודעת בודאות בשכל שלי שהוא לא יגיע. אז לאן ממשיכים מכאן? את משחררים את התקיעות שבלב? אני רוצה להרגיש חיה חיים אמיתיים. לא כלפי חוץ ובפנים תקועה במקומות האלה

10/07/2014 | 08:48 | מאת: נטע.

מימה יקרה, לדעתי את צריכה להתייעץ עם פסיכיאטר בנוגע לטיפול תרופתי. זה יכול לעזור לך מאוד לצאת מהלופ האובססיבי הזה ואולי גם עם הבולמיה. נטע.

10/07/2014 | 10:57 | מאת: מילים מילים

אולי אלו החיים "האמיתיים" שלך. כמיהה אינסופית ותקיעות.

10/07/2014 | 14:08 | מאת: סוריקטה

הי מימה יקרה, הקשיבי, אנא, הקשיבי - אני מכירה אצלי את המשאלה שהזמן ישוב לאחור אוולד מחדש לאותה אמא בריאה וכך יתוקן. משאלה חזקה מאד ועקשנית במיוחד. רעיון שאני מציעה הוא, שייתכן כי גם אצלך קיימת משאלה דומה, ואולי את משליכה אותה על אותה פסיכולוגית, שם את מבקשת את ה'תיקון'. דווקא שם. או בהקבלה -- דווקא אצל האמא-הבלתי-טובה-דיה שלך, שקל לעשות לה אידאליזציה/דמוניזציה שלמה. איך נפרדים? זו שאלה ענקית. ענקית, לדעתי. צריך שייפול איזה אסימון ויבין שלא יקרה, ושהאחריות עוברת אלינו, על אף שאין אנו אשמים. והמעבר הזה, הויתור הזה, כנראה גם כרוך בדיכאון מג'ורי. גם טיפול רב שנים, שיכול לתרום רבות אם מתמידים בו, לא תמיד מבטיח הצלחה ויש בו הימור. ואסיים בעדיף מאוחר מאשר לעולם לא, כך אומרים. למרות שלעתים ה'לעולם לא' קל יותר מקבלת החלקיות. שלך, סוריקטה

הי מימה, זה קשור ביכולת לקבל את העובדה שהדברים חלקיים. שלא הכל יהיה כמו שהיית רוצה שיהיה. זה כרוך בחוויה קשה של אובדן ועצב, כמו אבל, שלדעתי - את לא ממש מרשה לעצמך להרגיש עדיין. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית