מוכן לקבל אותך רק בתוך הגבולות ותמורת תשלום כמובן

אז איך זה אמור לגרום למטופל להרגיש טוב עם עצמו שבכלל שיש לו צורך פנימי מסויים בתמיכה טיפולית הוא נדרש לשלם כ"כ הרבה ולקבל על עצמו את הגבולות בלי שיש לו שום קביעה פה? אודי מן הסתם רק אנשים נואשים יסכימו לשלם כ"כ הרבה וליישר קו עם הגבולות של מטפלים ככה. אני רוצה להבין למה בעצם אתם בוחרים לטפל דווקא כך ולא אחרת? למה דווקא כך? תסביר לי. הנה, שאלתי. תסביר לי. אני רוצה להבין.

זה שקיימים גבולות בתוך הטיפול (ותשלום כמובן), לא אומר שלפסיכולוגים לא אכפת מאיתנו. לכל קשר יש גבולות, אפילו לקשר של הורה - ילד. הגבולות שומרים עלינו. הפסיכולוג שלי זמין לי גם בין הפגישות ועשה לי הנחה משמעותית מפני שאני אצלו יותר מפעם אחת בשבוע. אני מרגישה שאכפת לו והוא מסור אליי ולטיפול. אבל כדי שהוא יטפל בי הוא מוכרח לטפל בעצמו וחלק מכך זה לשמור על גבולות (לנוח, לצאת לחופש וכדומה) למען שנינו. נטע.

ובכל זאת, יודעת שזה בשבילי, וכנראה שגם בשבילה. היא שומרת עליי. וגם עליה. היא אומרת לי שהיא שומרת עליי ואני גם יודעת את זה. ברור שזה קשה, כל אחד בעמדה שלו ואנחנו לא שוות. אני באתי אליה לטיפול ולא היא אליי. מימה, ככה זה. אני סומכת עליה שככה זה טוב לי ושהיא שם בשבילי. יכול להיות שאת צריכה סוג של טיפול אחר?? אני לא יודעת אני תוהה יחד איתך.