.

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

03/07/2014 | 20:18 | מאת: נטע.

אודי, אני מרגישה כל כך פגיעה עכשיו. פגיעה וחשופה. רוצה שמישהו או משהו "גדול" וחזק יעטוף אותי וישמור עלי רק שלא ברור לי מפני מי או מפני מה. אודי, חבל ששרדתי את מה ששרדתי, הייתי מעדיפה למות. לא להיות. זה בלתי אפשרי לחיות כך כאשר העבר אינו מרפה. הוא המית אותי. אומנם נשארתי בחיים אבל לפעמים מרגישה זומבי חי - מת. מרגישה שהחיים שלי הצטמצמו ואני עסוקה בלשרוד. ראיתי שכתבת פעם למילי, שהתאבדות של הורה היא טראומה עבור הילד. משהו איום, שבלתי ניתן להתאושש ממנו וזה מה שמחזיק אותי. הילד שלי. יצרתי חיים ואני מחוייבת להיות עבורו ולשמור עליו. אודי, עלי אף אחד לא שמר. למה אימא שלי לא שמרה עלי?

הי נטע, שאלה טובה, ואין לי תשובה. יש מצבים שצריך למחול. גם לאחרים, גם לעצמנו. החג הכי חשוב ביהדות עוסק בזה. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית