היי....

מרגיש לי ריק. שוב ושוב. באה לפגישה, דנה איתו על נושאים כאלה ואחרים דיונים שאין בהם טעם.. משתפת אותו בעובר עליי, שאפילו אני מרגישה את החוסר אותנטיות בקול שלי. שוב, בחמש דקות אחרונות, פותחת נושא מורכב.. ושוב, הפגישה נגמרת. והוא מביט אל השעון. ריק. בזבוז זמן, כסף, אנרגיה. למה את באה בכלל??? לכי לך. שנתיים של טיפול, ועדיין לא מאפשרת לו לגעת באמת בנפשי. רחל.

רציתי לומר לך שאם הייתי פותחת נושא בסוף פגישה תמיד היא הייתה פותחת את הנושא בפגישה הבאה אפילו שזה היה כאילו ביוזמתה כי הבינה שאני מחכה לשנייה האחרונה בפגישה וכך לעולם לא אדבר...אז זה עזר, כדאי גם לך לבקש שישים לב לכך ביחוד אם זה חוזר על עצמו...

תודה על התגובה.. אבל זה לא ישנה. היו כאלה כמה פעמים, והוא קולט אותי, והוא מנסה להחזיר אותי, אבל אני מעבירה נושאים בחכמה, שותקת, אומרת שיש דברים יותר חשובים... וסתם מדברת על הא ועל דא.... הוא כנראה חכם ממני, אבל אני עקשנית ממנו. או יותר מדויק, הנפש שלי. עקשנית. יותר. למה אי אפשר לשבור את החומות? או אולי אפילו להמיס אותם?.. רוצה להיות פשוט בקשר אמיתי. להיות. נוכחת. מביאה. או באמת ללכת. רחל.