לאודי

אודי, אתה יודע שהיום הייתי צריכה להגיע לטקס לקבלת התואר. לא רציתי ללכת. והאיש שמטפל בנפש שלי לא וויתר לי. הוא עודד אותי לקנות בגד שסיפרתי לו שמדדי וברחתי מהחנות בגדים. בכיתי אמרתי לו שזה כואב שלא יהיו עניים בקהל שיתרגשו איתי ביחד. שיראו את הדרך שעשיתי. שלכן אני לא רוצה להמשיך ללמוד. כי זה כואב שאין מי שנמצא איתך לקטוף את הפירות. ואז הוא אמר- אם רק הייתי יכול הייתי בא איתך. והלב שלי התנגן במלא פעמונים וצלילים נעימים. אני גם יודעת שהוא מתכוון למה שהוא אומר. ושבעתיד בכנסים שיהיו הוא יבוא. הוא אמר שהוא יבוא. ובקרוב אני יתחיל לנגן בגיטרה בקוצוטוריום ככה כותבים? ובשנה הבאה כנראה אני יעשה הסבת מקצוע לעבודה סוציאלית קלינית. אודי, תאחל לי??????????? אל תלעג לי, בסדר??? אני זקוקה לתגובה רכה רכה. שלך- הילה נ.ב: הטקס בוטל בגלל מותם של הנערים.

הילה, אחיינית שלי רצתה שאבוא לטקס הסיום שלה ולא יכולתי. סיכמנו שהיא תספר לי אחר כך הכל, שאקשיב ושאדמיין שהייתי שם וראיתי גם. אז תספרי גם אחרי הקונצרט ואעצום עיניים ואדמיין? ובמהלך הלימודים? ואפשר גם את הטקס שלא היה, כי אם אנחנו במילים ובדימיון אפשר להפליג. איך קראו בשמך לבמה, איך קרנת, איך לקחת את התעודה בחיוך מנצח... מצחיק איך בלי להכיר אותך ב"חיים האמיתיים" באמת נמלאתי בכנות בתחושת גאווה, ניצחון ושמחה. :) נעמה.