יש פה אנשים שמרגישים בדיעבד שהטיפול עזר להם?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

26/06/2014 | 19:46 | מאת: מימה

שבאמת יכולים עם יד על הלב לומר - 'זה היה שווה את הזמן והכסף והכאב שהשקעתי' ? או שאם היה אפשר לתת טיפול בצורה אחרת, טיפול אחר- הייתם מעדיפים טיפול מסוג אחר?

26/06/2014 | 22:37 | מאת: לאה.

כן, עם היד על הלב.... מקווה שאני לא היחידה

26/06/2014 | 23:10 | מאת: -חנה

אני גם תוהה הרבה בקשר לטיפול. האם הוא יעזור או לא. וחושבת גם על הכסף הרב שזה עולה לי.

27/06/2014 | 00:12 | מאת: חלום

וממשיך לעזור. במקום תלות יש קשר חם ותומך. מחשבה עליה מחממת לי את הלב ומרגיעה. אני נהייתי דומה לה בחלקים מסוימים. כסף אני משלמת על עזרה מקצועית.אהבה,חיבה,קשר,חום,רוך,חיוך ואיכפתיות-הם לדעתי,תוספות חינמיות.הרי יש אנשים שאפילו אם ישלמו לי מיליון אני לא אצליח לאהוב אותם.והיא אוהבת ומעריכה אותי,דואגת לי,מאמינה בי,זוכרת עלי בין הפגישות,חושבת הרבה איך לעזור לי ולקדם אותי.היא יקרה לי מאוד מאוד.אני אוהבת איך היא צוחקת,אוהבת רגעים של קירבה ודמעות משותפות(לא פעם כשישבתי בדמעות הרמתי עיניים והעיניים שלה היו לחות)אוהבת לחשוב ביחד. אוהבת שהיא לא מוותרת לי,אוהבת את הפתקים שלה מתחת לכרית ועוד המון דברים. בכיף הייתי משלמת לה פי שתיים אם היה לי.מגיע לה. יש לי כוח.אני מרגישה שיש לי מקום בעולם ושהוא רק שלי ולא של אף אחד אחר.אני מנסה את-את להגשים את עצמי בעולם כאימא,כאישה וכבן אדם.שכחתי כמעט על חרדות וסיוטים. להגיד לך שהעבר נעלם מהחיים שלי?וודאי שלא.אני מתמודדת.אבל זה כבר לא אותם אוצמות ויש לי כלים.יש לי גם איזה מקום בפנים שתמיד טוב לי בו.אני עוצמת עיניים וצוללת אליו,היא תמיד מחייכת לי שם וזה מרגיע...היא הגב שלי ברגעים של קושי וכאב. בקיצור,שפחתי לך את הלב.רוצה תאמיני,רוצה-לא.בחירה שלך. אני זוכרת את השנים של תהום,של געגועים שבא לך למות מהם,של חיים בין פגישה לפגישה,של נשימה בין שיחה לשיחה,של כאב בוער,סוער ושורף,ממלא את כל תאי הגוף והנפש...של ה"לבד" כאילו את עומדת לבד בבית קברות...אבל,המון אבל על מה שלא היה ולא יהיה יותר לעולם...אבל איכשהו כשאת עוברת דרך הכאב האין-סופי הזה הנשמה שלך מתמלא בדברים טובים:כבוד עצמי,ערך,אהבה,חום,כוח,גבולות,מי את ומה את רוצה,מה מתאים לך,מה יש לך לתת לעולם ועוד המון דברים אחרים... חלום,בתודה לקל שזו המציאות

27/06/2014 | 01:04 | מאת: -חנה

27/06/2014 | 00:23 | מאת: רחל רחל

אני קוראת אותך הרבה. מזדהה איתך המון. כואבת איתך מרחוק. לפעמים בא לבכות על הכאב שאת מוציאה פה. אני שנתיים, מוציאה את כל כספי על הטיפול, ולא, אני לא יכולה להגיד שזה היה שווה את הזמן או את הכסף. וכן, אני כן יכולה להגיד שזה היה שווה את הזמן ואת הכסף. זה מורכב, זה קשה, בייחוד אם יש שחזורים כואבים ומציפים. בייחוד אם השחזורים משתלטים גם עלייך וגם על המטפל, והוא כל כך בשחזור שגם הוא פוגע לעיתים...זה קרה לי. לו. כל כך הרבה פעמים. כמה כואב להרגיש שהדמות של המטפל פוגעת בך, במקומות הכי כואבים. אי אפשר אפילו להסביר את הכאב הזה במילים. את בטוח מבינה על מה אני מדברת. אז לא, זה לא שווה את הזמן, כסף וכאב. לא שווה שום דבר. ומצד שני, זה טוב, זה ממלא. להרגיש באמת שהמטפל איתך, כל כולו מכוון אליך, להטיב. כשאת מרגישה לא לבד, שמישהו איתך... שמרגישים את הקרבה הזאת, את האהבה הזאת - זאת התחושה הכי מדהימה בעולם. אז כן, זה שווה כל אגורה, כל כאב, כל דמעה, כל תסכול. מאחלת לעצמי, ולך בטיפול החדש, להיות בטוב של הטיפול. ובנימה קצת יותר מציאותית, שהטוב יגבר כל כך, ויהיה משמעותי, שהקשיים בטיפול יעברו ביותר קלות וביותר שלוות נפש. רחל.

27/06/2014 | 10:05 | מאת: מימה

הן ואו. אם הייתי חושבת שזה מה שיגיע אחרי הכאב הייתי מתמידה בטיפול נראה לי הרבה יותר. אני לא הבנתי מה זה טיפול וכשפרץ מעין כאב טראומטי נסתי על נפשי וגם התערבה מטפלת אחרת באמצא וברחתי אליה.. בקיצור לא באמת זכיתי להשלים תהליך ככה כמו שאת מתארת. גם לא הבנתי כלום. אם הייתי יודעת שזה מה שמגיעים אליו בסוף אולי הייתי מתנהלת אחרת ולא כמו חיה מבוהלת ופצועה וזועמת. היא לא הסבירה. והבית קברות של הלבד, את זה דווקא כן הרגשתי לרגעים. היה נוראי מבחינתי. אבל אני שמחה בשבילך. באמת. ואפילו טיפה מקנאה שיש לך חוויה חיובית כזאת. שזכית לטיפול מוצלח שאת מרגישה שנותן לך ולא רק לוקח. שימשיך בהצלחה ורק בריאות אמן.

29/06/2014 | 14:04 | מאת: חלום

יש לך ראש טוב על הכתפיים. תנסי ללמוד מחדש לסמוך גם אם זה קשה. רוב הזעם שלך שייך להורייך לפעמים קל לנו יותר לכעוס על מטפלת... ההפרדה בא אחרי הרבה הרבה דמעות שהטיפול סופג בחמלה ובחום. רק תאמיני תלחמי על עצמך ותנצחי. מגיע לך לבנות לעצמך חיים טובים. מגיע לך לאהוב ולהיות אהובה. גם אני כעסתי,גם אני זעמתי והיא כעסה שמרוב פחד לאבד אותה אני בולעת את הזעם ושותקת.אם הזמן זה עבר.קורה שאני קצת כועסת ואומרת לה שאני כועסת ואנחנו מסדרות את העיניינים.לפעמים יש אי הבנות כמו בכל קשר אבל אני בטוחה כמו בזה שאלוקים נתן את התורה שהיא לעולם אבל לעולם לא תשתמש בחולשות שלי נגדי ולעולם לא תפגע בי באמת. בקיצור,מימה,יש לך ראש טוב,את יכולה להגיע למקום הרבה יותר טוב. אני מרגישה שמאחורי הכעס שלך יש המון כאב בלתי נתפס על הדעת...תלכי לטיפול,תבני מקום חם ומכיל שם ושחררי את כל הגהנום שאת חייה איתו בלב החוצה.סליחה שאני נותנת עצות.בא לי לשמוע אותך מאושרת.((-: המון הצלחה,חלום

27/06/2014 | 10:20 | מאת: מימה

ריגשת אותי עם התגובה. כן כנראה הטוב של הטיפול צריך לגבור על הרע כדי שיחשב לתהליך נושא פרי. תודה על האיחולים.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית