אז חשבתי שהפעם זה לא יקרה

אז טעיתי. שוב פעם שבת. שוב פעם לבד. די כבר. לא הצלחתי ככ לקום מהמיטה אז עכשיו בכלל. נמאס לי. אני יודעת שזה חוזר על עצמו. לעזאזל עם החיים הדפוקים האלו. כן דפוקים. שמעת?? ואין לי כוח עכשיו לכלום. כן אני אגיד שאני רוצה למות. בסדר? מדהים שברגע שאני קולטת שאין לי עם מי להיות הדמעות ישר מתחילות לזלוג, עוד לפני שאני מספיקה לחשוב מה אפשר לעשות עם זה. אני בד"כ לא מדברת ככה אבל חרא של חיים. כואב לי הראש מלשכב כל היום ולא לעשות כלום

אני לא יודעת אם אתה צוחק עליי, או רציני? זה קצת מעליב שתדע, ועכשיו אני מרגישה טוב, אחרת תדע שתגובות כאלו היו גורמות לי לעזוב. לא שבאמת הייתי עומדת בזה..)