לא מצליחה לקום

לא רוצה לראות אותה, לא רוצה לדבר איתה. לא יכולה. כנראה שאני כועסת עליה. אני מדברת על זו שגרה איתי וטסה לטיול. אתה יודע, אתמול קפצה אליי חברה, היא סיפרה לה שהיא טסה. דיברו על זה קצת ואז היא אומרת לחברה שלי "נראה לי שחנה רוצה להרוג אותי". לא התייחסתי. היא אמרה אתן גם יכולות לקנות כרטיס ולטוס. תודה באמת.. גם אם ארצה לטוס אין לי עם מי. אז אני כבר כביכול לא רוצה (למרות שאני ממש רוצה). אין לי כוח לשמוע עכשיו כל הזמן על ההכנות שלה לטיול ושוב כשתשוב. ושוב מתחילה עכשיו לבכות עכשיו. תכף נגמר לנו החוזה ואני רוצה להבריז להן שיסתדרו. לא כך תיארתי ורציתי שהחיים שלי יהיו. ואני לא מצליחה אחרת. במצבים כאלו אני פשוט רוצה להרים ידיים ולומר די! לעזוב הכל ולהיות במקום אחר. אני יודעת לא יעזור שאשאל או אגיד למה זה קורה לי.. אבל לעזאזל אודי, מה עשיתי שכל הדברים האלו מגיעים לי? אני גם רוצה טוב בחיים האלו. אני כבר לא מסוגלת להרים את עצמי. חוזרת מהעבודה, כשיש כזאת ו'מבלה' את רוב הזמן במיטה, במיוחד כשהשותפות כאן. כשהן לא כאן, חסר לי שהן לא נמצאות. עכשיו היא כאן ואני לא מסוגלת לקום ולראות אותה.