אוףףףףףףףףףףףףףףףףףף

הי אודי אני בספק אם אני מתאימה לטיפול.כי אם זה אומר לבוא לא משנה מה,לשבת מול,ולדבר את עצמי,למרות הכעס והפגיעות ומרגישה חסומה מאד,ואין לי תיכולת "במעמד" הזה להצליח ולדבר על החסימה,על המבוכה,על החרדה,הכעס ובטח לא על העברות(זה הכי מעצבן,כי זה כביכול מסיר אחריות מהאחר).וזה רק מעצבן אותי יותר,האי שוויון הזה,המערך כוחות הזה,בהם הוא יכול לבחור לשתוק,לא לשתף בכלל,או גם לא לתת לי תשובות קונקרטיות,או אפילו לא להגיד לי אמת(כמו אם נעלב או למה התנהג באופן מסויים למרות שכביכול אמר אחרת וכו וכו)ועוד לתת אמון למה שאומר(ברור שיאמר...לא?)שאכפת לו,והוא כאן בשבילי....,כשזה מרגיש כרגע רק במילים וכבר ללא כיסוי תכליתי ,כשנסע למשל ולא באמת דיבר על הדברים וגם לא השאיר כתובת ,כמו שאמר בזמנו שיקרה.וזה מקומם עוד יותר ה"פוזה" הזו שאני נדרשת לה,(היה גם המטפל הקודם שחתך טיפול ובפגישה הקודמת הגדיל לעשות ואמר שכבר לא אכפת לו ממני).אז אולי טיפול שכזה לא מתאים לי,ועד כמה שזה כואב.אבל עובדה שזה המצב.וכרגע אני רק מתרחקת יותר.ורוצה לראות אותו,אבל גם לא.ואני מרגישה חסומה מאד.כעוסה פגועה,ושאין לי חשק ורצון לדבר על כלום ולשתף בכל מה שהיה קורה או לשבת לשתוק,שהוא נועץ בי מבטיו וככה עוברת הפגישה.(וגם אם יש געגוע...).ומי אמר שגעגוע למשהו שכזה, הוא בהכרח חיובי??אולי דווקא להיפך?? זה מעניין שאם הייתי מדברת על מישהו אחר למשל שפגע בי ואיבדתי אמון,ואני מתגעגעת אליו,ף ההתיחסות היתה שאני פועלת באיזשהו דפוס שלא טוב לי, אבל במקרה הזה , זה כביכול מראה שיש עוד צדדים לקשר,ולא הכל שחור לבן. ו..זה גם מקומם.כי בטיפול ועם המטפל מתאימים כביכול כל דבר למשבצת שלו שיתאים???נמאס לי כבר להיות המטופלת. ולהרגיש כך.כשהוא מצידו ממשיך בשלו.....ואני אמורה לדבר על כל תחושותיי??? זה לא עובד לי!!! אז איך בכל זאת מקיימים טיפול ושיהיה גם יעיל?? כי ככה זה הרי לא.ובכלזאת לא יכולה,מצליחה אחרת וכרגע גם לא רוצה כשככה מרגישה. זה לא פייר!