אודי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

25/06/2014 | 17:29 | מאת: מילי

פתאםו אחז בי פחד שהמילםי הלוכ לאיבוד ורציתי במילותיך המצליפות לעיתים, לא מחמת סטייה אלא בשל התחוהש שנגוע במשהו והצליוח להזיז. כוםל שותקים, אומרםי דברםי שאיבדו שממעות ברגע שנאמור לאנגעו ואני עפה עלהפחד הזה והתהםו שבה מחהכ לי השקט. אודי אני לא מרגיהש טוב מושתכ מושכת את החבל הדק עד מאוד והיא אומרת לי לגזור, כמו בסרט הרקולס שם האדס גוזר אתחוט החיים. היא רוהצ לגזור. משוה לא בסדר, אינ חיה חיים מקבילים. אתה יכול לה

מילי, לא אני יכול לה. את יכולה לה. היא הרי קול בתוכך. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית