אווף אודי

אתה יודע, אף פעם לא טסתי לטיול. הייתי לפני יותר מעשר שנים. זה לא שאני לא רוצה. אני רוצה מאוד, אבל אין לי עם מי. לכן אני אומרת לעצמי ולסביבה שבעצם אני לא רוצה לטוס. יש לי 'חברה' (כבר לא יודעת אם זה נקרא חברות) שכל הזמן אומרת לי למה את לא טסה. אף פעם לא טסת גם אומרת שהיא ממש רוצה לטוס. בד בבד אומרת אבל אנחנו לא יכולות לטוס יחד. למה? לא יודעת. אני מתחילה לבכות עכשיו. אותה אחת גם אומרת לי בואי נעבור לגור במקום איקס. ושוב- אבל לא ביחד, לא נוכל לגור יחד. למה? לא יודעת. נראה לי שאיו צורך לציין שזה מעליב ומשפיל. היא ביקשה ממני לעזור לה במשהו בעבודה. זה חייב להיות בזמן ובמקום מסוים. באיזה שהוא מקום אני גם 'מרוויחה' מזה. האמת לא ככ יודעת אם זה יסתדר לי להגיע. לפני יותר מחןדש ביקשתי ממנה שתלך איתי לאיזו חנות מסויימת לעזור לי במשהו. זה כמובן לא קרה. הזכרתי כמה פעמים. עכשיו כשביקשה שאבוא אליה לעבודה עמד לי על קצה הלשון לומר לה- בואי נעשה עסק את תעזרי לי ואני לך. ולא.רוצה ללכת לעזור לה למרות שזה יעזור גם.לי כנראה. ואני יודעת שמה שאני ביקשתי כנקאה לא יקרה. אני מכירה אותה. ולמה נזכרתי בכל זה. כי לפני כמה זמן דיברתי עם חברה 'אחרת. היא טסה כמעט כל שנה. זרקתי לה שאולי אני אטוס איתה. אתה חושב שזה היה לי קל לומר את זה. ממש לא. וזה לא היה מעורפל היא הבינה יפה מאוד. לפני מספר שבועות היא אומרת לי שהיא ועוד אחת טסות שלא אספר לבנות אחרות. זה קצת מורכב, השנייה שטסה איתה פחות חברה שלי. בכל אופן למה כל זה עולה עכשיו?! כי לפני רגע היא באה ומספרת לי בהתרגשות שהן סוגרות עכשנו כרטיס (בדיוק לאן שאני רציתי). ומה אני אמורה להגיד בדיוק???? איזה כיף? יופי לכן?? אני כבר בוכה. הלכתי ממנה ונכנסצי לחדר שלי. ( אנחנו גרות יחד).. אז אתה רואה, גם כשאני מנסה שום דבר לא מצליח. לעזעאזל!! אני כר לא מצליחה.לכצוב מרןב שהדמעות גורמות למסך.להיות מטושטש. החיים דפוקים!! נכנסת למיטה לבכות

אני אוסיף שגרנו יחד במהלך הלימודים האקדמיים למשך שנה וקצת. אני כנראה קינאתי (ואולי גם מקנאה) בה. אליה כל הזמן הגיעו חברים, יש לה מתקופה זו כמות נכבדה של חברים ולי אפילו לא אחד. כנראה שמשם היא החליטה שהיא לא רוצה לגור ולטוס איתי יחד. אתה יודע, בסדר. זכותה. מעליב אבל אסתדר. אבל כשכל שיחה כמעט היא איך לא טסת לטייל, תלכי עם איזו חברה. ושניה אחרי אבל לא כדאי שנטוס יחד. זה פוגע ומשפיל. שתהרוג אותי וזהו. לפני כמה זמן התכתבנו וכתבתי לה שנעלבתי ממנה, היא החזירה לי הכל בחזרה.. כבר לא זוכרת מה היה בדיוק. כך שזה לא עזר. אני נזהרת כל פעם שאני רוצה לעשות משהו איתה, כי אני מרגישה שאני הברירת מחדל הממש אחרונה שלה. היא אפילו פעם אמרה לי שהיא מחפשת איפה להיות בשבת ושאם לא תמצא תבוא אליי וגיחכה בסוף. 'מצחיק ממש'. פעם אחת 'חברה' רצתה אותי. גם אצלה אני מרגישה ברירת מחדל, לאחרונה אולי קצת פחות. היא אמרה לי לאחרונה בואי נגור ביחד. אתה יודע שזו פעם ראשונה שהרגתי שמישהו רוצה אותי. זה אף פעם לא קרה. זה כנראה לא יקרה כי אני גרה בדירה אחרת ולא ככ משתלם לי לעבור. אם נניח לרגע שהיינו גרות יחד, אז אני מכירה אותה והיא בקושי נמצאת בדירה וזה פחות מתאים לי. כשאני לבד אני בוכה. מצד שני אני לרוב בחדר ואף אחת לא נכנסת. וגם סביר שהייתי מקנאה ומרגשיה לא בנוח. אתה יודע, אני פשוט רוצה להרים ידיים ולהגיד די. לעזוב הכל. פשוט די.

אני אחסוך לעצמי את ההשפלה. לפני חודשיים בערך טיילנו יחד, היו עוד חוץ משלושתנו. אני לא ככ ידעתי לקראת מה אני באה ולא הייתי מוכנה. היה יום חם מאוד. מסלול קשה. לא הייתי עם נעליים נוחות, בלי כובע, לא מספיק מים וגם לא מוכנה מבחינה נפשית. באמצע אני ואחת מהן חזרנו אחורה (מסלול מעגלי) והן סיימו ובאו. כשזרקתי לחברה שאני רוצה גם לטייל איתה או איתן, כבר לא זכורת בדיוק, היא אמרה משהו שהשלישית אוהבת מסלולים ושזה לא יהיה כמו שקרה אז. התכוונה לכך שחזרתי אחורה איתה. אני מתחילה לבכות שוב. וזה כבר לא משנה הן קנו כרטיסים. זהו עכשיו כבר בוכה סופית..