יותר מדי שאלות

עוד סוף שבוע ועוד שבוע מתחיל ובינתיים לילה ואיני יכולה לישון. אני לא מבינה תמיד מה אתה מנסה לומר, או האם יש לעג בדבריך או ביטול, או... כשאתה אומר לי מסע מפרך זה למה אתה מתכוון? האם אתה מכיר מסע שאינו מפרך? האם אתה מנסה לומר לי שקצת בקשיים שלי, משום שנדמה ששוב ושוב הולכים סביב אותה נקודה ולועסים את אותה נגיסה ולא מצליחים? אני קצת רדופה בשבועות האחרונים. מרגישה שמדברים מאחורי גבי, שעושים דברים נגדי, שצוחקים עלי. האם כל זה נועד להוביל אותי עמוק יותר אל תוך הריק הזה שאני נמצאת בו? האם היא מתגברת ומצליחה להשתלט גם על השכל הישר שאולי עוד נותר לי? מדוע המטפלים הקודמים אינם עונים לי? האם נהוג כך לנטוש מטופלים משום של "עמדו בקריטריונים" של הטיפול? כלומר, משום שלא הצליחו לעזור לי? האם אתה יודע כמה קשה וקורע לא לקבל מענה? האם אתה יודע שמטופל משאיר בחדר חלקים ממנו והיה רוצה להתחבר אליהם לפעמים? האם אתה חושב שהוא יכול לטרוק את הטלפון ולסרב לשוחח איתי מפני שניסיון ההתאבדות שלי איים עליו? האם נהוג להתעלם ממטופלים משום שניסו לשים קץ לחייהם? האם אתה יודע שניסיון לדבר עם מטפל אינו נסיון לחזור לטיפול במקביל לטיפול קיים, אלא צורך אנושי בסיסי, עם אדם שעובר איתך כברת דרך וקרבתו אליך משמעותית? כיצד אם כך, ניתן להתמסר לדמות שאמורה ללוות, ומבטיחה להיטיב, להיות, להיות תמיד, משכנעת ללכת לאשפוז ומבטיחה שבסיומו תהיה זמינה, תמיד? כל הבסיס הזה של יחסים סינטתיים דורש הגדרות, אם כך. אודי. המסע הזה מסע מפרך ואני מרגישה שהזמן שאול, וזמן פציעות. ואם הייתי אומרת לך עכשיו שאני גוססת, מה היית מציע לי לעשות? תודה מילי

זה מה שאצה אומר לי בעצם. הכל תחוי בי והכל בגללי. אני מחבלת בטיפול ואומרת מראש שאי אפשר לעשות כלום? ואם כך, מה תפקידו של איש המקצוע. וכשאני גוססת, כן, אני רוצה ליווי