מדוע ככ נמנעים בטיפול פסיכולוגי

לספק תמיכה קונקרטית לבעיות וקשיי המטופל? נאמר מטופל מפחד ללכת ממקום מרוחק מביתו, הוא יושב מול מטפל דינמי ומתאר זאת. המטפל מקשיב. מטופל מביע משאלה "אם היית מתלווה אלי, מחזיק לי את היד תוך כדי התמודדות ומרגיע" . המטפל ממשיך להקשיב בשתיקה... לא נענה לבקשה. מסרב בדרך של אי הענות. בשתיקה. בשביל מה טוב יחס שכזה למטופל? למה לא לדבר בחופשיות על חרדותיו ולנסות אולי לעשות עבודה קוגניטיבית על מה שמפריע לו? ולמה לא להסביר לו מדוע המטפל הדינמי לא נענה לתקוותו אלא לתסכל בשתיקה? אשמח לתשובה.