וזה לא רק הטיפול

גם לפני. ההקאות, הפציעות, המחשבות הטראומטיות וכל החרא שחוויתי. אני לא רוצה את ההיסטוריה המסריחה הזאת כעובדות בחיי ואת הנפש הפצועה הזאת. אני רוצה להיות אדם חזק מוצלח שמח מבריק וגאה בעצמו שבחיים לא ירגיש בושה או פגום או מוכתם. אני מפחדת לאפשר קרבה אמיתית אליי מחשש שהעובדות האלה ירחיקו אנשים ממני.

הרי אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית. אבל אפשר ורצוי לדעתי להביט קדימה, להתחיל "ללכת" אפשר להתחיל ולהיות גאים על הישגים וצעדים קטנים. כדאי לך לשנות קצת את החשיבה ולהפסיק להשוות את מה שאת קיבלת, את מי שאת לעומת אנשים אחרים, ההשוואות הללו הם מתכון בטוח לתחושות קיפוח לא מציאותיות בכלל, משום שאין מישהו כזה שהכל מושלם אצלו. מה שאת רואה זה רק דברים חיצוניים, החיים הם מורכבים וקשים במידה זו או אחרת לכולם. וגם בקשר לקרבה את לא לבד, אין מה לעשות , צריך להתמודד לקחת סיכונים , ולהבין שאותם פחדים מעסיקים את כולם.