הומור

היי לכולם/ן, מעניין אותי לדעת, מי שרוצה לחלוק, כמה הומור הוא חלק מהטיפול שלכן? זה מתאים לכם? כמה ההומור משתלב ב"טיפול העצמי" שלכן? בתחזוקה וההתמודדות היומיומית? אתן מרגישות שהומר מקל או נחווה כלא רגיש אל מול הכאב? ואודי, מהצד שלך, הומור נכנס אליך לקליניקה? שואלת מתוך עניין, אולי כדי להרגיש פחות משונה, או להיווכח שאכן אני משונה... גם סתם אשמח לשמוע. נעמה.

בטיפול שלי יש לפעמים. לא הרבה, בדיוק בפגישה האחרונה 'צחקנו' על משהו...

למה כתבת "צחקנו" עם גרשיים? מה אחר בצחוק הזה?

איך בכלל אפשר לשרוד בעולם בלי הומור? מאז ומעולם ההומור הוא חלק בלתי נפרד מחיי וחיי בני עמי היהודיים , הומור על כל גווניו משחור בהיר לקצת שחרחר עד שחור כהה. ובטיפול עצמו יש לפעמים הומור מצד שנינו. אם כי היו פעמים שבהם סיפרתי משהו בצורה הומוריסטית או מצחיקה, בהתחלה הוא שיתף פעולה וצחק או חייך ואז קיבלתי בהרגשה שלי מעין נזיפה, משום שלפתע הוא נהיה רציני ואומר משהו על זה שאנחנו צוחקים וזה לא מתאים משום שמדובר במשהו שהוא בכלל לא מצחיק. אותי זה דווקא כן מצחיק, אבל אני מבינה את הכוונה או הדאגה שלו שלא להפוך את הכל לחוכא וטלולה.

גם אצלי הוא בא בוריאציות שונות, נראה לי שהיא כבר יודעת להבדיל יחסית היטב. מפחידות אותי הפעמים בהן אני צוחקת ומקבלת חזרה חיוך כאוב ושיקוף של הכאב והרגש שקבורים מתחת למשיכת הכתפיים המשועשעת שלי. ומצד שני, נראה לי שבמינון הנכון זה יכול להיות בריא, לא?