כאב

דמעות. כואב לי בנפש. לפעמים בא לי שיקרה איזה נס והחיים יהפכו להיות טובים בשבילי אבל בלי שהתייחסו אלי כמו איזה מישהי לרחם עליה. יש לי אגו גדול. זה מאוד מקשה עלי סתם להרפות ולקבל את כל הכאב הזה ולהשלים איתו. האמת אודי שאני לא מאמינה באהבה. לכן אני לא מחפשת אחריה. בני אדם הם יצורים מאכזבים ותמיד יהיה להם יותר אכםת מעצמם בסופו של דבר מאשר בך. גם אני ככה כנראה אבל קשה לי שלא לכאוב את כל היסטוריית האכזבות. כמיהות ושברן. חלןמות ותקוות והתנפצויות. יש אנשים שעוברים ככ בקלות הלאה. לי קצת יותר קשה. אני באמת לא יודעת מה בדיוק הבעיה שלי אבל קשה לי לשמור על תחושה ברורה של עצמי בנוכחות אחרים. תמיד איכשהו או מורדת או מרצה.. לא באה אני נטו. פשוט אני. בלי לחייך סתם בשביל לעשות לאחרים כיף וגם בלי לבכות ולכאוב ולהכנע לוותר על דברים מסויימים כי איך אפשר לכמוה למשהו שלא בטוח שהיה שם מאז ומעולם. אין לי את הדחף הטבעי לחפש אהבה. ופעם אחת בקושי ניסיתי אבל זה לא היה 'זה' ועכשיו לא בא לנסות יותר. זה פשוט לא מרגיש טבעי ואני נאבקת להיות כמו משהו שאני לא- לדעת מה זאת אהבה באמת ויכולת לסמוך ולא לפחד להתאכזב ו/או להפלש יותר. כנראה שנועדתי להיות אדם סוליסט בסופו של דבר. במובן העמוק זו המציאות היחידה שאני מכירה. לא מאמינה ששום 'יחד' יחזיק לי. זה אף פעם לא 'זה' כנראה. צריכה נס כדי שזה יהיה. שהחיים יחייכו גם אליי. מאוד קשה לי לאפשר לאנשים להתקרב. נראה לך מישהו באמת יוכל לקבל אותי כמו שאני? נראה לך שיש לי משהו מועיל לתת למישהו אחר ואני לא רק אסלוד מעצמי שארגיש איך אמא שלי בוקעת לי מהגרון ואבהל ואגעל? מה לא בסדר בי?

זה קשור לחשק שלא נמצא שם ואז אני מנסה 'לחקות תנועות' של אחרים כדי להראות נורמלית כמו כולם

תיאור מפלצתי ומחריד אך היטבת לדייק את התחושה ...גם בתור אמא ובכלל היו פעמים רבות שהרגשתי ש"אמא שלי בוקעת לי מהגרון" , לא חשבתי על זה, לא הייתי הכי מודעת, זה היה פשוט קורה, הייתי מרגישה מגעילה מתמיד ואז נראה לי שהייתי פשוט מתנתקת כדי לא להרגיש. נראה לי שעצם הידיעה או החשיבה על זה קצת מנטרלת את החרדה. מהניסיון האישי שלי יש גם צד חיובי בנטייה לרצות השאלה היא המינון. לדעתי גם אם מחקים נורמליות וזה לא משהו טבעי, והמניע הוא הרצון להיראות נורמליים ולא רצון אמיתי בקרבה זה עושה טוב בסופו של דבר גם לפנימיות. זה עובד מהחוץ לבפנים, לא פחות ממה שזה עובד מהפנים לחוץ. לפעמים הדרישות שבאות מבחוץ שמאלצות אותנו לעשות דברים הן גורם מרפא גם אם זה נחווה לא אמיתי או מזוייף. אני כותבת לך את זה על סמך הניסיון שלי, כדאי לעשות דברים ממשיים, למצוא זוגיות, קריירה "אפילו"ללדת ילדים. כמו שאודי כתב צריך לנסות.