קשה לי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום..למרות הרצון להיות [או להשתדל] אופטימית אין לי כוחות לסטירות שלא מפסיקות להגיע... התחלתי טיפול תרופתי חדש שהופסק אחרי שבועיים בגלל תופעות לוואי קשות שפגעו ישירות בסכרת ולא ניתן היה להמשיך ... לאחר שיחה עם הרופא הוחלט לאור ההחמרה בחודשיים האחרונים שלא מפסיקה וחוסר התגובה כמעט לכל טיפול תרופתי..להתחיל טיפול כימוטרפי על מנת לגמור לגמרי את מערכת החיסון.. נכון...יש דברים גרועים יותר אבל אני ממש מרגישה מותאשת וחסרת כח להתמודד עם הדברים.. חשבתי שנופלים לפני שמתחילים לעלות..אבל לא האמנתי שכל כך עמוק צריך ליפול... פעם האמנתי או חשבתי שבאיזה שהוא שלב הדברים נעצרים היום אני בכלל לא בטוחה בכך... לילה טוב וסליחה על הפסימיות
הי לך, אני יודע שמאוד קשה לך. אני זוכר גם מההודעות הקודמות שהמציאות מאוד מאתגרת. ליכולת "להחזיק" תמונה של היעד אליו את רוצה להגיע - יש חשיבות רבה. זה סוג של תקווה. נסי ליצור תמונה פנימית כזו. אודי