יומרנות פטרנליסטית

אודי, זכורה לי תקרית אחת בטיפול ששקלתי לעשות ניתוח פלסטי מסויים. הפסיכולוגית דאז הרשתה לעצמה לגלות יחס פטרנליסטי ואמרה 'אני לא חושבת שזה רעיון טוב בשבילך'. היא אמרה זאת בנימה חמורת סבר כמו שהורה מעיר לילד שלדעתו שוגה בשיפוטיו. אני 'ציפצפתי' על עמדתה באותו רגע ועשיתי מה שליבי הנחה אותי לנכון. הרגשתי התלהבות וציפיה מרוגשת לקראת הצעד. בדיעבד זאת הייתה אחת ההחלטות המוצלחות של חיי. אי לכך גורם לי לתהות אודי מה היה קורה אילו השפעתה הייתה מחלחלת וזורעת בי חוסר בטחון והייתי נוהגת לפיה ומפסידה את ההישג הזה? הסיפוק הזה? היתרון הזה? האם לגיטימי שמטפלים יחוו כך את דעתם כאשר המטופל נמצא מולם בעמדה רגישה ופגיעה ובנקל עשוי להיות מושפע? בתחום התעסוקתי למשל נעניתי ללחץ שהפעילה, לא 'ציפצפתי' ולאחר מכן חשבתי נורא מכך שפעלתי והחלטתי בעקבות משהו שהוכתב מבחוץ ולא בחירה שלגמרי שלי ומתוכי. האם לגיטימי שמטפלים יתערבו באופנים חד צדדיים פטרנליסטיים שכאלו ולא בשיח שהוא תהייה במשותף?? שהמטפל יציע אבל יהיה ברור שההחלטה צריכה להיות של המטופל ולא השפעה תחת לחץ. מה דעתך על זה?

אני אכן שואלת לדעתך, אבל אני זו ששואלת. ואני גם מקבלת את דעתך כדעה בלבד ולא הכתבה. אבל בטיפול בכלל לא שאלתי אותה מה היא חושבת בנוגע לפן התעסוקתי (שאלתי אותה המון שאלות בפסיכולוגיה על תיאוריות וניסיתי לנהל שיחות אינטלקטואליות סביב זה) זה ממש בא ממנה באופן חד צדדי וגם לא בנימה של שיתוף בדיעה אלא הוראה . ממש הנחיה. באמת שיש הבדל. גם היו לי הרבה קשיים לשרוד מקומות עבודה והיה אפשר להתייחס לקשיים הללו במקום סתם לנצל את העברת האידאליזציה כדי סתם להנחית עליי הוראת 'צאי לעבוד' קודם.