אודי, אפשר להיות חברה שלך בפייסבוק?

טוב ברור שלא באמת. ואם הודעתי לא בסדר, אז תמחק וסליחה. אודי, בגלל שהלכתי לקרוא על תכנית הכנס תהיתי לעצמי אם יש לך פייסבוק וכפי שאתה יודע אני סקרנית.. אודי, כבר אמרתי, בחיים לא הייתי מסוגלת להיות מטופלת שלך. לא הייתי עומדת בכל המידע עליך באינטרנט.

אני דווקא כן ראיתי פעם חשבון פייסבוק של המטפלת ותמונות של בני משפחה שלה שם. דווקא לא הייתה לי בעיה עם זה אבל לה כן הייתה בעיה. שסיפרתי לה היה ניכר שהיא מרגישה אי נוחות ולאחר מכן מחקה את החשבון שלה כי אולי הבינה שחלק מהאחריות במקצוע שלה זה לא לאפשר נגישות חשיפה עצמית כזו שתפגע בבועה הטיפולית שעומלים ליצור... ולי דווקא צרם שהיא הרגישה לא בנוח עם הגילוי שלי את החשבון פייסבוק שלה. הרגשתי כאילו שיקפו לי בעקיפין שאני מצורעת חודרנית, פולשנית, בלתי רצויה, דחויה... זה הפריע לי שהיא לא יכלה לדבר איתי כמו אדם אמיתי שמוכן גם לשתף או לגלות משהו בנינוחות על חייו הפרטיים. עם העוסית זה אחרת. היא יותר קלילה ופתוחה מהבחינה הזאת ולי הרבה יותר נוח ככה. כאילו אם אני יודעת עליה דבר או שניים על החיים הפרטיים זה לא אסון והשמיים לא נפלו. זה מנרמל את היחס. גם פסיכולוגים הם סתם עוד בן אדם עם חיים רגילים.. לא אוהבת שמעודדים יצירת דימוי מעורפל אחר עם כל העמימות הזאת. אני דווקא מאלה שכן היו רוצים לדעת מי המטפל האדם האמיתי ולא רק כפונקציה שהוא ממלא בחדר הקליניקה. שיהיה יותר אמיתי, נאמן למציאות.

גם אני באיזה שהוא מקום רוצה לדעת עליה. לפעמים אני שואלת אותה שאלות והיא גם עונה. (נניח כשהיה שלג שאלתי אותה אם היה לה חשמל, אחרי המשחק של מכבי שאלתי אותה אם צפתה..) לפעמים אני יודעת דברים שאני לא רוצה. אני חושבת שזה מורכב וגם משתנה. אצלי, אני יודעת שכרגע זה יפגע ופוגע בי. אתן לך דוג': הרבה פעמים חיכיתי לה לפני שנכנסתי ליד הכניסה לקליניקה. לא ממש צמוד אבל מחוץ לבניין נניח. אני מגיעה מוקדם לרוב. פעם ראיתי אותה יוצאת מהרכב ומאז כל פעם הסתכלתי לתוכו. ראיתי שיש שני כיסאות בטיחות לילדים, פעם ראיתי בלון, ראיתי מדבקה על האוטו וכך בעצם ידעתי איפה היא ובעלה עובדים. אותי זה מכניס לסרטים פשוטו כמשמעו. גם ככה אני עסוקה בה. הוחלט/החלטנו שאני לא מחכה לה למטה יותר, אלא יורדת מהרחוב המקביל רגע לפני שצריכה להיכנס. וזה עוזר לי. כשאני הלכתי לפסיכיאטרית יצא שקצת דיברנו. גם עליה הסתכלתי קודם באינטרנט וגיליתי שהיא וחברה שלי עבדו יחד באותו המקום בעבר. אז מסרתי לה דש ממנה וזה היה הכי טבעי בעולם. אני כבר לא הולכת אליה כרגע אבל מהבחינה הזאת זה קצת יותר פתוח ושונה ממה שקורה בטיפול. כך שאני כן מבינה שיכול להיות אחרת. מצד שני פסיכיא' זה לא פסיכולוג וממלא פונקציה אחרת. אני ממש מבינה את הפסיכולוגית שלך שמחקה את החשבון..

למטפלת שלי אין פייסבוק, לפעמים נדמה לי שאם אתה לא באינטרנט אתה לא באמת קיים :) אך היא קיימת ועוד איך, כמובן שמצאתי פרטים כשחיפשתי אבל אמרתי לה על זה שתדע, היא לא ממש התרגשה מזה...יש ממש מעט פרטים עליה, גם הילדים שלה לא משתפים בפייסבוק...כנראה הזהירה אותם מפני מטופלים כמונו :) וגם אני רוצה שתהיי רק שלי, אז את צודקת, בפגישות היא רק שלך!! אפילו היא לא עונה בטח לטלפונים באמצע, אני צודקת? היא עצבנה אותי אתמול קצת שרצתה שאלך כדי שלא אתקל במטופל הבא שלה...אבל אני מניחה שחשבה עליי גם כשהציבה גבול למרות שהייתה פגישה קשה שדרשה המשך....

הייתי ממשיכה לבוא. ועכשיו אני נזכרת בהודעה שלך שאת ענית והיא גם. זו היית את, נכון? טוב שהיא לא בפייסבוק כי לא הייתי מתמודדת עם זה. מספיק לי מה שאני כבר יודעת, גם זה יותר מדי. כמו שאמרת גבולות זה דבר חשוב יחד עם זה שלעתים זה קשה ומתסכל.

חח הצחקת אותי

יש עלייך את כל המידע. אולי לא כל, אך יותר מדי, לפחות עבורי. אתה לא המטפל שלי ולכן זה פחות מפריע לי, אם כי לא לגמרי. אולי תחסום את הפרופיל שלך בפייסבוק לטובת מטופלייך? או שאף אחד מהם לא אובר סקרן ותלותי כמוני?! אז מה אתה אומר?