אודי ענית לי שאפילו החיים הם סופיים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
וציטוט ממה שכתבת "זו ההבנה הבשלה ביותר שאדם יכול להגיע אליה, ומחשבה שקשה מאוד לשאת". אני בכלל לא מוטרדת מהמוות. זה אמור להטריד אותי. כבר יצא לי לראות שאנשים עוסקים בשאלה הזו בטיפול, אבל אני בכלל לא שם. למה ככ קשה לשאת את זה?
הי חנה, את מה, את סופיות הדברים ומוגבלותם? ככה אנחנו. רוצים להאמין שהכל נצחי. בגלל זה המצאנו את גן העדן, לא? אודי
מה יש או אין בהמשך? אתה לא יכול לדעת שאין בדיוק כמו שאתה לא יכול לדעת שיש.. אולי זה לא גן עדן קריקטורסטי עם שדות ופרפרים אבל מאיפה לך לדעת בוודאות מה קורה אחרי שמתים? הגוף מתפרק. אבל אין שום יסוד אחר נוסף?