עד מחר

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

19/05/2014 | 00:29 | מאת: מילי

חיכיתי שיחבשו הענפים היתומים בתחבושת שאין בה כדי לרפא ולעיתים רחוקות תצליח להשכיח את הכאב או לחדד רעיון או מחשבה. וכךהופכת הציפייה למטרידה במיוחד, מחלישה ומקטינה. את שרוצה לצעוק בכל המקומות, שישמעו אותך ולא יראו, שיכירו בכאבייך וירגישו את יאושך. שמישהו יצליח במילה או במבט להראות לך אותך בתוך כל הכאוס הזה. שבוע טוב אודי

הי מילי, אמצע שבוע טוב. אני בדיוק מתכונן לכנס בנושא כאב. אחת ההרצאות (המרתקות אך הקשות) בכנס עוסקת בכאב הנורא שבהחלפת תחבושות. הרבה כוחות צריך. משני הכיוונים. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית