אתה יודע אודי

דבר ראשון מתנצלת על ההודעות המרובות.. ביום שישי בבוקר התקשרתי אליה והיא לא ענתה. הייתי צריכה אותה. עברו כמה שעות והיא לא חזרה אליי. זה לא קורה בד"כ. אני יודעת שכשהיא לא עונה היא לא יכולה והיא חוזרת כשכן. עברו הרבה שע' אז כתבתי לה הודעה. לא היה לי נעים להתקשר שוב.. מצד שני "בהסכם" שלנו אני לא כותבת לה הודעה והיא לא קוראת. ומאז, וזה היה בקיץ נדמה לי לא כתבתי שום הודעה. הפעם הרגשתי שאין לי ברירה. כתבתי והיא התקשרה כשיכלה. אח"כ מחקתי את ההודעה כי זה כבר לא עשה לי טוב. וכשלא ענתה להודעה מיד, רציתי לשלוח לה עוד ועוד הודעות. ולא עשיתי את זה. כתבתי כדי להביא לה. כתבתי לה שאני כותבת כאן את כל ההודעות במקום לשלוח לה. היא אמרה לי היום שהיא גאה בי על זה. שמחתי שאמרה לי את זה. ועוד דבר, כשדיברנו היום, זה כמובן היה קשור לכל מה שקרה בסופ"ש פלוס יום העצמאות.. אמרתי לה שאין לי שום פתרון למצבים האלו ושגם לה אין. היא אמרה שלפעמים צריך לחכות שהזמן יעבור. אני חושבת שגם אתה אמרת לי את זה. משהו בזה יכול לעזור. עכשיו יותר קל לי להסתכל על זה כי אני לא שם. מבחינתי כשזה קורה זה רע ואני לא מוכנה להיות במצב הזה. היום היא גרמה לי להבין "שזה בסדר" לחכות עד שיחלוף ושאולי זה הפתרון כרגע. כשכעסתי ואמרתי לה שאין שום פתרון ומה אני אמורה לעשות, היא ענתה שלבוא ביום שני. (ז"א לפגישה הבאה), זה גרם לי לחייך... וזהו. כתבתי יותר מדי.. אני יודעת. מצטערת.