הבטיחה לנסות...

אנחנו לא נפרדות, אני לא מוכנה! וגם היא לא :) איזה כייף שאכפת לה, שהיא נלחמת בשבילי שמנסה להזיז משהיא אחרת בשבילי.. (הלוואי שהמטופלת ההיא תבין, שלא יהיה לה קשה להזיז את הפגישה שלה)... אז מנסות להנדס, כי לא אוכל ממש לעשות הפסקה של חודשיים זה המון!!מזל שבאתי ולא ויתרתי, וגם לא אוותר עליה! דבר נוסף דיי משמח, גיליתי דברים על עבר משפחתי מהשואה ואני ובת דודתי מתכוונות להמשיך לחקור (לא דיברו על זה במשפחתנו) ופתאום העבר מעניין אותי וגם העתיד, עתיד של ילדיי ועתידי שלי. פעם אודי, זה לא היה כך...פשוט חייתי מיום ליום כזה...כמו איזה סוג של הישרדות אולי...בזמן האחרון אני דיי מחוברת לעצמי, רוצה לעשות, להמשיך, לחיות, לחוות להבין וזה כל כך טוב...כאילו יצאתי מאיזו קונכייה כזו ולכן חשוב לי להמשיך איתה גם בטוב!! להרגיש שלא חייבים לבוא רק כשרע...לחוות דברים לשפר. דבר אחר: ערב יום הזיכרון...יש חברים שבתקופת לבנון איבדנו, אז מקדישה להם את השיר הזה של יהודה עמיחי זכרו והזכירו מילים: יהודה עמיחי לחן: דורון בועז לוינסון קיים ביצוע לשיר זה ואתם שזוכרים רק פנים, אל תשכחו את הידיים המושטות ואת הרגלים הרצות בקלות ואת המילים זכרו שגם היציאה לקרבות הנוראים עוברת תמיד דרך גנים וחלונות וילדים משחקים וכלב נובח זכרו והזכירו לפרי שנשר את העלים ואת הענף, הזכירו לקוצים הקשים שהיו רכים באביב, ואל תשכחו שגם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות וגם לעצמי שאזכור את הימים הטובים שהיו לי בילדותי כי היו גם כאלה.... מיכל