נדידת מחשבות, נהיגה, כעס ואכזבה.

מחשבות נודדות, מצבים שאדם 'מעופף' בחשיבה שלו. מה זה אומר? אודי יש לי חרדת נהיגה על אף שהוצאתי בזמנו רישיון. לא נהגתי לבד בכלל. וההורה כנהג מלווה לא עזר כלל להרגשת הבטחון שלי, להיפך. כיום חושבת לשוב להתמודד עם הנושא של תרגול נהיגה שוב. אני מרגישה שמה שמרתיע אותי זאת התופעה של מחשבות נודדות, חולמנות, מן עמעום הקשב וריכוז... ובכביש זה מאוד חשוב הרי. מה שחסר לי זאת הרגשה בטוחה שיכולה לסמוך על עצמי והכרתי לא תנדוד או תאבד עירנות וחדות. נהיגה בשבילי זה דבר מלחיץ כי יש מלא גירויים כל הזמן, משתנים ובתנאי אי ודאות שצריך לשים אליהם לב, להבחין ולהגיב ביעילות וזריזות. מה מצב התנועה, מי חוצה בכביש, איזה נתיב לבחור, לקרוא תמרורים שילוט, לשים לב לכיוונים נכונים של יעד הנסיעה, לתמרן בדרכים לא מוכרות או התנהגויות לא צפויות של נהגים אחרים, להעריך נכון מה שרואים במראות וכ' וכ' וכ'.. כאילו נהיגה זאת פעולה כ"כ פשוטה שנוער בני 17 כבר רוכשים אותה.. למה בשבילי זה כ"כ מלחיץ ולא פשוט? והקטע הוא שאני מפחדת לא להיות לגמרי מרוכזת וצלולה ומפוקסת על הכביש. מפחדת לחוות עמעום בקשב החוצה ושקיעה לבלאקאאוט או מחשבות...אודי איך מתגברים על הפחד ואיך גם מוודאים שהוא לא יקרה? איך אני יכולה להעריך שהגעתי למצב שתפקודי הקשב ותגובה שלי במצבי לחץ השתקמו כליל ואני אחוש בטחון וכשירות פנימיים להתמודד עם נהיגה ולא לחשוש לשקוע לחטיפה רגשית כלשהי של מחשבות זכרונות רגשות וחרדות? תראה כמה זכרון רע מהטיפול הפסיכולוגי מנהל אותי למשל ומקשה להמשיך הלאה. לא רק אני עברתי עוול. מלא אנשים עברו. אני רוצה להמשיך הלאה. להתעצם ולעולם יותר לא להביט לאחור. שימות העבר ויקבר. התחלה חדשה, אם זה לא הצליח אז, שיצליח עכשיו. עדיף מאוחר מלעולם לא . אני מאוד כועסת על הטיפול אודי, מאוד. טיפול פסיכולוגי מפקיר וחצוף. המטפלת לא הכילה את החרדות שלי ולא עזרה בהתמודדות איתן.