לאודי

התקשרתי למטפלת הקבוצתית אחרי שכתבתי את ההודעה הקשה. והיא עזרה לי. סיכמנו שאני יפגש עם עורך דין שמוכן להיפגש איתי. וכבר דיברתי איתו. הוא ידבר איתי ביום ראשון. ואז נקבע. השבוע האחרון היה ממש עמוס. ביום ראשון חתמתי על החוזה. ביום שני בבנק. יום שלישי הילדה היתה אצלי והיה ברדק נוראי. הכי חשוב זה לנסות להסתכל קדימה. נכון אודי? אני אוהבת את הפסיכולוג שלי. הוא ממש מתאמץ בשבילי. הוא למד מהפשלות שלו. עכשיו הוא כותב הכל ביומן כדי שהוא לא ישכח. היום הוא היה תקיף איתי. ממש אסרטיבי. הוא אמר שיש משוואה שאם היא מתערערת אני צונחת: וזה דברים שאני נופלת בהם כל הזמן: אוכל במקרר תרופות כסף לנסיעות טיפול ועבודה וגם הילדים- צריך לטפל בזה שזה יקרה. הוא אמר שאני כורתת את הענף שעליו אני יושבת. שאני מכניסה הרבה כסף ואין סיבה שאני יגיע כל הזמן למצב שאין כסף לאוכל ולתרופות. אמרתי לו שזה טוב שהוא אומר לי את זה. זה עוזר לי להתארגן. זה (כמעט) ולא הכאיב לי. כי הרגשתי שהוא איתי. אמרתי שהעורך דין לא יעזור וכלום לא יעזור. אז הוא אמר שזה לא נכון. בשביל זה הוא עורך דין. ובשביל זה הוא ידאג שדברים יסתדרו. והיום אמרתי לו שאני מתכננת למות. הוא שאל למה באתי? אמרתי לו שבאתי בשביל להגיד לו את זה. הוא אמר שטוב מאוד שבאתי. וטוב שאני אומרת לו את זה. אודי. תדע שקשה לי מאוד.מאוד. אני יותר נופלת מאשר קמה. אתה יודע? פעם אחת שאלתי את הפסיכולוג שלי, למה הוא מתאמץ כל כך עבורי? הוא אמר שלראות בן אדם שהגיע עם כל כך הרבה סיבוכים וקשיים מתירה את הקשרים ונופלת וקמה ונלחמת ולא מוותרת. הוא אמר שזה משהו שכמעט ולא רואים. וזה המוטיבציה שלו לטפל בי. ושזה די חריג. אבל הדיכאון, אודי? למה הוא כל הזמן מרים את הראש? אודי, תגיד לו, שילך מפה, בסדר? שבת שלווה לך. אוף, במחשבה שלי אני רואה אותך מסתכל עלי ברוך, ואומר לי, שבת שלום, יקרה. הילה-hila