שאלה

אני בטיפול אצל פסיכולוגית כשנתיים, והחלטנו שבעוד כחודש, נסיים. העניין הוא, שיש משהו שלא סיפרתי לה, ואני מאד מתלבטת לגבי זה. אני עוקבת אחריה ברשת. רואה תמונות שלה, של המשפחה שלה. אני מרגישה ייסורי מצפון לגבי זה. מבינה שזו חדירה לפרטיות. אותה, אני אף פעם לא שואלת דברים לגביה. אני מפחדת להגיע למצב שבו היא נאלצת להעמיד אותי במקום, להציב גבולות. מעולם לא דיברנו על גבולות, לא התעורר הצורך. על פניו, אני מכבדת את מערכת היחסים שלנו, על כל מגבלותיה. היא לא המטפלת הראשונה שלי, ובעבר העירו לי לא פעם על נסיון (אמנם לא נסיון מוגזם ובוטה, אך עדיין) לפרוץ גבולות. חשתי אי נעימות עם זה, ומאז זו פינה שאני משתדלת לא להכנס אליה. עם המטפלת הנוכחית, מצאתי לי את ה'פתרון' הזה, של לדלות פרטים ללא ידיעתה, כדי שאוכל לא לשאול אותה. זה פסול, אני יודעת. חצוף מצידי. אני מרגישה שאני מרמה אותה. ומצד שני, אולי אין צורך לומר שום דבר. עוד מעט מסיימים טיפול, ובשביל מה להטריד אותה בכך. הרי ברור שזה משהו שישנה את תפיסתה עליי, על מערכת היחסים בינינו, ולמען האמת, חבל לי . מה אתה חושב?