דועכת

עמוס פה בזמן האחרון ולא רוצה להכביד, אבל אין לי למי להגיד, אז כותבת בכל אופן... אני לא בטוב בזמן האחרון. לגמרי לגמרי לא. דועכת, שוקעת, נלחמת בעצמי בטירוף רק כדי לקום בבוקר, לצאת לעבודה ולתפקד באופן סביר. כל לילה מחדש ישנו הפחד הזה, שמחר אני אפסיד לעצמי ולא אצליח לקום. אני כ"כ קרובה לשם ! לא מצליחה לראות שום סיכוי לחיים אמיתיים. מוקפת ביותר מידי מילים ואני מוצאת את עצמי מתבוננת בהן מבחוץ ומרגישה מותקפת, נעלמת, שקופה. לא מצליחה להשתמש בהן בבהירות . גם לא עכשיו.

עפרה, אם מתאים לך, אני רוצה לשבת קצת אתך, לידך. מזדהה במדויק עם שתי השורות האחרונות שלך אז אולי תביני אם אהיה ללא מילים. גילת.

תודה יקרה

תודה איש יקר. דייקת.