היי...

עוברים עליי ימים לא קלים בכלל. ובמקום לכתוב לאיש היקר שלי שרוצה להיפגש, שמחכה כבר להיפגש, כותבת לו בידיוק ההיפך. למה כותבת ההיפך ממה שמרגישה ואחר כך מתייסרת לגבי זה???? כותבת לו שלא יציע לי להיפגש, שרע לי, ואם ארצה להיפגש, אני אבקש ממנו. והוא עושה ככה. לא שואל. שותק. ואני מתחרפנת. הרי בעצם רציתי שיגיד לי שוודאי נפגשים. שדווקא בגלל שרע לי חייבים להיפגש. ואז כשמעיזה לבקש, כבר אי אפשר... ומתעצבנת. ומשגעת אותו בהודעות. שהוא לא מבין למה זקוקה באמת. שנמאס לי שאין לנו זמן קבוע. שהוא לא לוקח אחריות על הטיפול שלי וזורם למרות הכשלים והבעיות. וכעסתי. והוצאתי. והוא כותב בקיצור. כותב שצודקת לגבי זה שאין לנו זמן קבוע. אבל שמאשימה, כי אני זאת שאמרתי שלא רוצה להיפגש. ואני נשארת מתוסכלת. כועסת. לא מאוזנת. לא מבינה למה לא יכולה להביע עצמי בצורה פשוטה. למה קשה לי כל כך להגיע אליו. למה כל פגישה איתו זה חששות לפני, באמצע ואחרי???.... רוצה לא לשמוע ממנו. רוצה לשמוע ממנו. אוף!!!!!! רחל.

כל כך מוכר לי.מתנהגת ממש ככה.מעניין מה אנחנו רוצות בעצם...