אני צריכה להפסיק לכתוב פה

זה רק גורם לי לחזור על עצמי כמו תקליט שבור :/ ולהפתח לגבי דברים אחרים קשה לי כאן. יש כתובות אחרות בשביל זה.. עשיתי הרבה שינויים בחיים לאחרונה אבל המחשבות עדיין מציקות וקשה לחוות נקי את החיים. לגעת ממש ולהנגע ממש. גם הזהות שלי כמו מוכתמת בגלל ההיסטוריה העקומה שבאתי ממנה. הלוואי ויכולתי להשתחרר מכל זה כבר. אולי זאת שוב הודעת פרידה? דווקא בא לי. בא לפרוש כנפיים ולעוף. זה קצת קשה שהתחושת הזהות שלי היא הרגשה של 'כתם' . כאילו אני אדם מוכתם. אני לא אמורה להרגיש ככה אבל לא מצליחה להתנער מזה. גם כן 'הכרה בנכות'. עוזרים קצת בכיס אבל מפריעים בנשמה. אם לא הייתי צריכה את הגב הכלכלי הזה הייתי מבטלת את ההכרה המסריחה הזאת. כמו כתם. סוד שצריך להסתיר. שונאת את ההרגשה הזאת. נמאס לי להסתיר מצד שני אני גם לא מצליחה לקבל את זה. זה לא נכון. אני לא נכה ולא כלום. סתם לא רציתי לעבוד כמו עבד. למה העולם כזה מסריח? ככה או ככה לוקחים לי את החופש להיות אני. אדם חופשי. כובלים בתיוגים ומילים..שימותו כבר. רוצה לפרוח. אני רוצה לפרוח אודי!