לאודי

אודי, אנחנו מנסים לשקם את היחסים בינינו. אני והמטפל שלי. בתוך החדר הוא מטפל מקסים, רגיש ומכוונן. אבל בכל מה שקשור לזמנים הוא ממש גרוע. אתמול הוא שוב איחר ב-12 דקות. כבר לא יכולתי אז הלכתי. כל כך נפגעתי. וכשהוא התקשר חזרתי. הוא היה כל כך עצוב, אודי. קשה לי לתאר לך את הפנים שלו. את העניים העצובות שלו. הוא אמר שאני מביאה הרבה חלקים תוקפניים לחדר גם בלי שאני מתכוונת. למשל שאני אומרת שהוא מכאיב לי. וזה בעצם אבא שהכאיב לי. וגם שאני מאיימת שאני יעזוב וזה ממש קשה לו. כאב לי לראות אותו ככה אודי. אני אוהבת אותו כל כך. הוא גם ממש בא לקראתי במחיר. ועושה מאמץ גדול להיפגש איתי. הוא מגיע מחוץ לעיר, במיוחד כדי להיפגש איתי. (הוא עובד ביותר ממקום אחד). מצד שני- הוא עושה עלי את הסטאז של האנליזה שלו. שזה משהו שאני הסכמתי להיכנס אליו. בהמלצת המטפלת הקבוצתית עשינו חוזה כתוב. ועכשיו למשך שלושה חודשים אנחנו נעקוב על הזמנים/איחורים/ביטולים/תזוזה של השעות. כי זה ממש מערער אותי. עכשיו אנחנו נעקוב על זה. וגם אם אני יחליט לעזוב זה יהיה ממקום מאורגן, מסודר. ומוסכם על שתינו. אני גאה בעצמי שאני לא עושה צעדים אימפולסיביים. גם הבוסית שלי היום אמרה לי שהיא גאה בי. אודי- הלילות....... הלילות בלתי נסבלים. זה תוהו ובבוהו. הילה- hila