.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מה עושים כשיש בעיה שתלויה במציאות חיצונית? זה אומר שאי אפשר לטפל בי? הרי שום דבר לא יעזור, זה לא קשור לפנימיות בהכרח. הכל אבוד, אני יודעת את זה.. אין לי מקום בעולם הזה. לא רואים אותי. גם אין לי מה לתרום... סתם מיותרת, כרגיל.. רגע... בעצם אין טעם שאכתוב את זה, אתה תגיד שאינך ניכנס איתי לויכוח הזה.. גם אין טעם שאהיה פה... אני מכתימה את הפורום בגועל.. איך אני אמורה להמשיך לחיות ככה????? הכל סתם סתם סתם סתם סתם סתם!!!!!!!!!!!!!!!!!1 (אתה יודע שלא ענית לי למטה? לא חשוב כבר.. נראה לי שבכל מקרה יצאתי סתומה כי לא הבנתי נכון).
היי שמלי, גם אני לא עניתי לך שם למטה, מניחה שזה מחזק את תחושת השקיפות ואני מתנצלת. ראיתי, קראתי, ואפילו חשבתי מה להגיב, וויתרתי. אני פשוט אכתוב, טוב? באתי לענות לך והרגשתי שלא אצליח להיות רגישה מספיק. שיש איזה כיוונון מאוד דק שמתאים לך, ושיש סיכוי מאוד גבוה שאם אפספס תיפגעי ותלכי, ולא רציתי להיות גורם לזה. ולא היו בי האנרגיות לבדוק את הניסוח בעין כזו... אז יצא שוויתרתי, וזה פוגע, אני מבינה ומתנצלת. נראה לי שיהיה לי קל יותר להגיב אם אדע שאם את נפגעת את אומרת, ולא עוזבת. מה דעתך? כנ"ל לגבי הודעה זו... כמוך, יש בי פחד מפוטנציאל ההרס שבי, אז מלחיצה אותי במיוחד התחושה שהוא עלול להיות בלתי הפיך. ובנוגע לאודי - לא אדבר בשמו, אבל מנקודת המבט שלי העומס בפורום הביא לכך שקשה לשים לב לכל ההודעות, לא כל שכן לתגובות המשך... נעמה.
אני יודעת שכשקשה אין אנרגיות לענות.. את לא צריכה להתנצל בכלל.. לא נפגעתי.. אלא יותר הרגשתי טיפשה שלא הבנתי אותך וכתבתי דברים לא קשורים. אולי גם הצטערתי שהשתמשתי בהודעה שלך כדי לכתוב שאלה לאודי.. כאילו שגנבתי לך את המקום. חששתי שאולי את כועסת. אני באמת נפגעת הרבה ומכל דבר. נראה לי שתמיד בקריאה ראשונה אני נפגעת איכשהו, ואז אני צריכה לקרוא שוב כדי לנסות לחפש פירוש של הדברים מצד שלא נפגע. כל דבר יכול להתפרש אצלי כפגיעה וכנגדי. אני יכולה להגיד, אך אלה יהיו חפירות מאוסות.. מצטערת שאני מעיקה..
זה ממש לא נכון שאין לך מקום בעולם! כך את רואה את העולם .. זה לא באמת ככה.. תנסי להוכיח לעצמך שיש לך מקום, שרואים אותך, שאת חשובה.. כי זה הדבר האמיתי.. וטוב שאת כותבת פה.. אבל תנסי לאט לאט לשנות את דרך ההסתכלות שלך ומבטיחה לך שדברים טובים יקרו!
אולי אודי צודק שעדיף לא להיכנס לויכוח הזה.. כי זה בלתי אפשרי לצאת מזה, ומה שיקרה בסוף זה שאני אשאר בדעותיי - שהן לא דעות אלא מציאות מוחלטת, והסביבה תתייאש ותברח ממני.. (לא שהיא לידי בכלל). חבל שאני לא יכולה להראות לכם שזאת לא רק צורת הסתכלות שלי, אלא החיים שלי ממש.. כמו שאמרתי, אלה גם גורמים חיצוניים ולא בהכרח רק פנימיים.. תודה
הי שמלי, אם שום דבר לא יעזור - אז אי אפשר לעזור. זה נשמע כאילו את מצפה שאת תגידי שאי אפשר ואני אגיד שאפשר - ונכון כתבת שאגיד מה שכתבת שאגיד... את מתארת תחושה של אין מוצא, ואת זו שצריכה לאתר את הפירצה במעגל הזה... אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
