מצטערת שמציפה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי, מצטערת שמציפה במיוחד שכל כך עמוס פה. זה הפסח הזה. שונאת את חג הפסח! שונאת את הריח באוויר, שונאת את המשפחתיות הזו. ודווקא לא בודדה, יש משפחה ואפילו אוהבת אבל.... אבל בכל זאת מרגישה כל כך לבד. השנה לא אעשה את החג עם המשפחה שלי. לא מסוגלת לראות את "אבא". אעשה עם המשפחה של בעלי, והבן שלי מצפה לקרוא באגדה ולחפש את האפיקומן. הלוואי והיה אפשר לקחת אקונומיקה ולנקות אותי מבפנים. שכל הרעל וכל הזוהמה, הכל הכל יעלם. רוצה להרגיש טהורה. מרגישה מלוכלכת.
הי נטע, מעניין. הזכרת את פסח, חג החירות. שמתאפיין בניקיונות... תחושת ניקיון פנימי והרגשת חירות. יש קשר ביניהם? אודי