לפעמים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני שונאת את אמא שלי ונגעלת מהמחשבה שיצאתי מהגוף של האשה הזאת הזאת ושאני חולקת איתה איזשהו מטען גנטי. אם היו לי ילדים הייתי מעדיפה שיצמצמו את המגע עם המטומטמת הזאת למינימום כדי שהיא לא תזיק להם כפי שהזיקה לי. אמא מטומטמת. אפילו קשה לי להסביר למה בדיוק. למה משהו בה כ"כ מעצבן. אבל זה ככה. היא אישה עיוורת וחירשת לאיתותים הרגשיים של הזולת. רק שצורחים בקולי קולות היא טורחת לשמוע ולשים לב אחרת אין לה רגישות בשיט למה שנוח לזולת ומועדף עליו. אז היא דוחפת את האף, פולשת, נוטשת, מזניחה, נקמנית, מתעלמת, עושה הכל לא נכון , עקומה בעיתויים ועמוק בתוכה ממורמרמת ופשוט אישה מעצבנת שעוטה כסות של קדושה מעונה מתי שזה מתאים לה לשחק אותה קורבן של הסביבה.. היא תכחיש הכל אולי אבל היא הרוויחה את הסלידה שלי ממנה 'ביושר'.
שלום, מי-מה? זו מימה? מישהי אחרת? וכאילו כדי להוסיף על הבלבול - נטע, ענית להילה בעץ הלא נכון... אודי
אופסי