.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי.. שוב רע לי.. אני מפחדת לכתוב כאן, מפחדת להרוס את מה שכתבת לי.. לא בא לי להרוס, זה היה שונה.. ולא בא לי שזה ישתנה וששוב אפגע וששוב ארגיש כעס עליך.. אתה יודע שכעסתי? בשבוע שעבר ממש כעסתי, אפילו רציתי לכתוב לך שאני שונאת אותך.. מצטערת.. איך התחושות שלי זזות מצד לצד.. אחרי שתי התגובות האחרונות שלך, הכעס שכך לגמרי והתחלף בהתרגשות.. ואני יודעת שאם אמשיך לכתוב כאן, אני בטוחה, זה ישתנה שוב לצד השני.. ואין לי כוח לזה.. אתה יודע שאפילו בכיתי בשבוע שעבר??? בגלל הפורום הזה, מפני שנפגעתי.. למה זה משפיע עליי כל כך? זה בטח בגלל שאין לי כלום.. אין לי עולם אמיתי להיות בו .. כואב לי הלב.. בא לי להוציא אותו מתוכי ולהניח אותו בחוץ רק לרגע.. שיפסק.. לא רוצה להרוס, ובכל זאת זה מה שאני עושה - כותבת פה שוב.. כל הודעה נוספת זו סכנה חדשה. למה אני מסתכנת?? איני יכולה להסתפק במה שקיבלתי כבר? מה שיוצא מכך זה או שאני נפגעת ומחליטה שלא אהיה פה יותר, או שיש משהו טוב וגם אז אני מחליטה שלא אהיה פה יותר... ובסוף אני פה בכל מקרה.. גם רע לי לבד.. אני לא יודעת מה לעשות עם כל הרע הזה, הוא מציף לי את הגוף. לכן אני באה.. מפחיד אותי להישאר איתו לבד לגמרי. אוף.. אני מיואשת ונמאס לי ולא יכולה כבר להתמודד עם זה.. קשה...
הי שמלי, תסתכלי על הדברים לאורך זמן, לא נקודתית. נקודתית מאוד ייתכן שתיפגעי ממני, גם אם לא אתכוון לכך. אני משער שזה יקרה. תזכרי שניתן למתוח קו שיגשר בין חוויות טובות וייצור רשת בטחון. ואם את פה - אין סיבה שלא תרגישי בטוח קצת יותר. אודי