אולי האמת

שלום אודי וכולם ומיכ... נראה לי שאני צריכה להתנצל על זה שאני כל פעם משנה את הכינוי שלי, זה קורה משום שאני לא נמצאת באופן קבוע, ואז מתוך חשאיות יתר שאני נוקטת כדי שאף אחד (בעלי) לא ידע שאני מתגנבת לכאן וגם מהטלפון אני חוששת לכתוב , קורה לא פעם שאני מסתבכת עם הכינויים והססמאות והכינויים. ובנוסף ואולי בעיקר , אחרי איזה זמן הכינוי שבחרתי נראה לי הדבר הכי לא מתאים בעולם (מטופש במקרה הטוב) שלא לדבר על מה שנכתב תחת אותו כינוי, זה בלתי נסבל וגורם לי להרגיש רע ואז להתנתק מכאן לכמה זמן מתוך החלטה נחרצת שלא לשוב. וכל פעם אני חוזרת קצת או הרבה אחרת ממה שהייתי... אז אני מתנצלת. חלק ממני היה מעדיף לא להגיע בכלל לפורום מהסוג הזה, חלק מאוד ביקורתי, או אולי לבוא בפשטות בלי להרגיש שאני סתם נדחפת ומקלקלת כי באמת באמת בעיניים אובייקטיביות, הרי הכל בסדר גמור ואני לא צריכה שום דבר ולא צריכה אף אחד , אפילו "אני" לפעמים זה קצת יותר מידי בשבילי , אז למה אני סתם מטרידה אנשים תמימים?. אבל לפעמים פשוט בא לי, או במילים אחרות אני מרגישה חרא ברמות על וכן ואולי כן צריכה משהו אלא שאני לא יכולה להגיד שום דבר אמיתי ולומר למישהו אחר מה שעל ליבי זה בלתי אפשרי בחוויה שלי, וזה לא שאני לא מנסה כבר כמעט שש שנים. אולי העולם האמיתי הסביבה האנושית בעצם מגדירים את הזהות שלי , וכך נשמר הסדר הטוב שגם הוא לא כל כך מסודר ובכל זאת הבלגן הפנימי עם כל האנשים האחרים והשינויים התכופים והג'יפה נשאר בפנים ולא דולף החוצה... הפנים והחוץ לא יכולים להיפגש אולי גם לא צריכים, יש להם קיום נפרד ומקביל ואולי טוב שכך, אולי אצל כולם זה ככה במידה זו או אחרת "העולם במה וכולנו שחקנים" ? אבל איכשהו כשאני מגיעה לכאן זה קצת מתפרק, זה לא נעים. בדבר הזה זה דומה קצת לטיפול, משום שגם הטיפול הוא מקום לא טבעי, קצת מחוץ לקונטקסט של "החיים" אבל זה כמובן גם שונה מאוד.