החזקתי ממנה 'סמכות ידע'

ידע איך לעזור לאנשים. לא נראה לי שהבנתי על מה דיברתי. בשיא התופת הרגשית והבלבול דרשתי הסברים. מה לכל הרוחות קורה פה. תסבירי לי! לא הבנתי כלום. ככה לא מתנהגים אנשים הגיוניים. תקשורת מוזרה. היא משאירה אותי לבד בבלבול של עצמי. איפה הידע שהסמכות שלה אמורה לדעת . זעקתי ודרשתי -תני לי תשובות והסברים. היא אמרה 'אין לי תשובות'. הזדעזעתי. הרגשתי פתיה ומרומה. סמכות של כלום. לא היו לה תשובות בשבילי. סמכות של כלום.

בדיוק אתמול אמרה לי המטפלת שהיא חושבת איך להגיע אליי, איך להתניע את החיבור, ושהיא עוד לא ממש יודעת. וברגע הראשון הזדעקתי - מה זאת אומרת לא יודעת?! אם את לא יודעת, מה בעצם אנחנו עושות כאן? ורגע אחרי זה חשבתי שהיה הרבה יותר מכאיב והרסני אם היא הייתה ממשיכה להתנהל כאילו היא יודעת. אני חושבת שבלימודים טיפוליים לומדים איך לעזור לאנשים. איך לעזור לכל אחד ספציפית, את זה צריך ללמוד תוך כדי תנועה... "על גבך למענך", או משהו כזה. אבל אני מתחברת להזדעקות הזו שלך. כמו לגלות שאמאבא לא יודעים הכל. כמה שזה נעשה יותר מוקדם, זה משאיר אותך כל כך חסרת אונים מול העולם. נעמה.