בלתי נתנת ל"טיפול"

אודי, יכול להיות שאני בלתי נתנת לטיפול??? הרי דובר כאן לא מעט פעמים על כך שכדי שטיפול יצליח יש ליצור קשר משמעותי עם הדמות "המטפלת". קשר שאני לא מצליחה ליצור או מצליחה באופן חלקי ומוגבל ביותר. אז מה עושים? אני מרגישה שאנחנו במבוי סתום. רוצה לציין שאני גאה בעצמי על כך שלמרות כל החששות והספקות, אני מתמידה ולא מוותרת. ויחד עם זאת לא רוצה לבזבז זמן וכסף. מה גם שלא נעים לי בטיפול. הטיפול גורם לי ללא מעט סבל. ובכל זאת אני נשארת. חייבת גם לציין ש"המטפל" רואה את הקושי ונזהר מאוד מטעויות וכשלים (אפרופו צעקות). אודי, באמת שלא הייתי יכולה להכיל משהו כזה. צריכה אותו כל כך מדויק. ברור לי שטעות ראשונה, אני בורחת. מחכה לפעמים שזה יקרה על מנת שיהיה לי תירוץ. נטע.

הי נטע, אני לא חושבת שיש דבר כזה ממש בלתי ניתנת לטיפול, זאת לא הנקודה, טיפול עוסק ביצירת קשר ויש כל מיני סוגים של קשרים, אולי אצלך הטיפול עוסק בכלל באיך ליצור קשר מיטיב ונכון? ביצירת הקשר עצמו? נתינת אמון? את לא חייבת לאהוב אותו מאוד או להתגעגע כל כך...(ת'אמת זה נשמע יותר בריא מלהיות תלותי :) ) וחוץ מזה אם אני לא טועה את ממש מעט זמן אצלו לא? שאר הכותבות פה כבר שנים בטיפול (אני לפחות 4 אצל אותה אחת..) קשר זה משהו שנבנה עם הזמן, את מרגישה שהוא מבין, מכיל, עוזר. זה חשוב, אל תבטלי את זה ותשתדלי שלא למצוא תירוץ למה לברוח :) בהצלחה.