הספר שלך ..

אודי, רכשתי עכשיו את ספרך היפנוזה דרכה של הנפש ליצור את הגוף.. ולמה מיהרתי דווקה היום לסטימצקי? אני מרגישה שזהו.. שאני לא אצליח לשרוד את ההיעלמות שלה שוב.. זהו..הרגשה כזו של ????? נגמר הכוח לחלוטין..זהו..נגמר.. היום בפגישה שכבר נגמרה היה ??? אתה יודע אודי, אני כבר לא זוכרת מה היה..זה כזה התמוסס..זה כזה בזזזזזז מבין אודי ??? נשאר עוד רק מחר וברביעי,ואז היא שוב ???? אתה יודע אודי, כבר לא איכפת לי.. אין לי כוח.. אז בדרך אליה,נכנסתי לסטימצקי ורכשתי את הספר שלך.. אני חייבת להחזיק את הספר שלך בידיים ממש ממש,להרגיש את הספר ..להרגיש את הידיים שנוגעות באמת באמת במשהו כזה.. מבין אודי??? אז עכשיו אני כבר בבית אחרי הפגישה,מחזיקה את הספר שלך ביד.. טוב עכשיו אני מניחה על השולחן בכדי שאוכל להקליד.. מתבוננת בעטיפה ורואה את הספה והכרית..אתה יודע אודי ? אצל אמא צביה הכרית נראית קצת שונה..ויש עליה גם כזו מפית. אתה שוכב על הספה, רגע..מה זה שם שמונח עליה ? זו אמא סיגלית והתינוקת סיגלית ?? טוב, אתה שוכב על הספה ומחזיק בידיך את הסיגליות.. אודי ? איפה השמיכה ?? אתה מתבונן דרך החלון..וואוו..זה יפה..ירוק בהיר,ירוק כהה..טיפה צהוב..קצת אפור..משחק של אור וצל...אם תקשיב ,תוכל לשמוע גם את הצפורים שרות את שיר האביב.. ..אתה מתבונן ורואה במרכז עץ.. והעץ נראה כאלון שבע ימים.. ופותח הוא זרועותיו כמזמין אליו כל יצור .. בוא ילד חמוד..בוא והשען עלי..זה בסדר..אל תפחד..לא אפגע בך..לא אפגע בך לרעה..אתה יכול להתקרב אלי ילד חמוד.. אני יודע שאמא שלך הלכה לבלי שוב.. ומצד ימין ,אתה מגלה לפתע מערה שעץ סבוך כיסה בזרועותיו.. ואם תכנס למערה,תגלה אוצר נפלא... אתה שוכב על הספה אודי, והחלון משקף לך חוץ /פנים ..והחלון מזכיר לך את הגבולות ואת המגבלות.. ואתה מחזיק בידייך את הסיגליות.. ודמעות יורדות מבלי משים מעיניך ,משקות אותן, את הסיגליות שלא מחוברות לאמא אדמה.. ..אודי, אני רוצה למות.. באמת אודי שאני לא יכולה יותר. אני לא מצליחה לשרוד יותר. סיגלית שנקטפה מאמא אדמה טרם זמנה.. :((