קשה לי...

די כבר, לפעמים נגמר לי הכוח. למה כדאי לי לחיות בכלל? איזה טוב יש לי? מה יש לי בחיים האלו בכלל? מה בסה"כ ביקשתי?? הכל קשה. לבד. די. בוכה, אבל מה זה עוזר? לא רוצה להיות לבד כל החיים שלי. נגמר לי הכסף. בקושי יש לי חברים. החיים שלי דפוקים. אני רוצה להתחתן, אבל אף אחד לא ירצה אותי. חושבת איך אפשר לשנות את המצב הזה, אבל אני מנסה ולא מצליחה. מחפשת עבודה, בודקת כל מיני מקומות, אבל בינתיים שום דבר לא מסתדר. לשכור דירה זה יקר, ואם אעבור לדירה זולה, אהיה בלי אף חברה. ובמקום הנוכחי זה יותר מתאפשר לי. והכסף שלי הולך ונגמר. ואני לא מצליחה לחשוב איך אני יכולה לחסוך, אם רוב הכסף שלי הולך על הדירה והטיפול. לא יודעת איך להכיר מישהו. לא יודעת איך עושים את זה. גם ככה אף אחד לא ירצה אותי. משפחה דפוקה אי אפשר להחליף. אז מה בדיוק נשאר לי?!

בטח שאני זוכרת ששאלת ואני גם עניתי. אני גם מנסה, אתה יודע? אני מעדיפה לא לפרט יותר מדי, כי אין לי מושג מי קורא כאן... הלכתי היום לאיזו מישהי כדי שתעזור לי להכיר בחורים (קשור לאיזה אתר שידוכים) וגם אחותי דיברה עם איזו שדכנית (זה לא כמו שזה נשמע.. לא כמו בציבור החרדי), ואני אתקשר אליה כדי לקבוע איתה פגישה. קודם, ביקשתי מחברה טובה, והיא לא ממש רצתה לעזור. ישר התחלתי לבכות. עד שאני מבקשת משהו קטן, גם את זה לא יכולים לעזור לי. זה מעליב ופוגע. לפעמים אני תוהה לעצמי מי אלו החברים האלו שלי.. כנראה שהם לא ממש קיימים.