למה להיות נוקשים?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לעזאזל עם הגבולות האלו בטיפול. למה אם אנחנו מסיימות דקה אחרי הזמן אני מרגישה כאילו דפקתי את המערכת..? וכנראה שדווקא אני צריכה את הגבולות הברורים, כי כשאין אני נאבדת ולא שולטת בעצמי. ועדיין זה מעצבן. למה הכל על הדקה?! ולמה אני צריכה את הגבולות האלו כ"כ? אודי, אתה יודע שעד לפני חודש בערך, כל פעם כשיצאתי ממנה השעה הייתה דקה/שתיים לפני הזמן ואני כעסתי כשיצאתי למרות שידעתי שהיא לא עושה את זה בכוונה. ודיברנו על זה כמה פעמים, עד שהיא באמת אמרה שהיא שמה לב שאני "מאחרת" שתי דקות כל פעם. ולכן נוצר אצלי המצב כאילו אנחנו מסיימות לפני הזמן. בסופו של עניין היא כיוונה את שעונה לשלי. והכל בא על מקומו בשלום. ומאז כשאני יוצאת ומסתכלת על השעה אני רגועה יותר.
כאן התרגשתי. הילה
כמובן לא כ"כ מהר זה קרה. גם כשהבנו שפשוט השעונים שלנו לא מכוונים. היא שאלה אם אני רוצה להזיז את שלי, אמרתי לה ששלי מכוון אוטומטית. זה היה מביך, כי הייתי צריכה לומר מה השעה אצלי. היה סה"כ הבדל של שתי דקות, אך לי זה היה מורגש כמו פער עצום. ועכשיו, כל פעם כשאני יוצאת הרבה יותר קל לי. וגם קל לי לקום יותר כשהיא אומרת כשנגמר הזמן. כשלא היה כך, נעלבתי וכעסתי. טוב שגילינו ופתרנו את זה.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
