סוריקטה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
רציתי להגיב לך אבל מיגרנה חטפה אותי למחוזותיה, ועכשיו את אי שם למטה... סילחי לי אם לא מתאימה הקונקרטיות, פתאום חשבתי לשאול ולהציע. יש לי חברה אהובה שאני חברתה היחידה "בשר ודם". היא בילתה שנים בודדות ומצאה לה לבסוף את העולם האינטרנטי בו היא פורחת ויוצרת קשרים, גם קרובים, שחלקם אף בתהליכי התממשות שונים, בארץ ובעולם. יש משהו פחות נחשב בקשר כזה, אבל נראה לי שזו החלטה שביצע הרוב בלי הידיעה וההבנה שזה סוג תקשורת נכון ועמוק לסוג מסויים של אנשים. מה את חושבת על זה? את מתחברת? נדמה לי שאני יכולה מאוד להתחבר לזה, למרות שבפועל לא מיישמת... חיבוק ונוכחות אוהבת בינתיים, נעמה.
שמעו, כאב אטומי עכשיו. כנראה שחלק מהבעיה היא שאיני יודעת להגדיר אותו או מהו. בדר"כ כשיודעים זה פחות כואב... וגם כחלק מהרגישות שלי לשינויים אני מאד מאד רגישה לקצב שינוי אורך הימים שעכשיו הוא בשיאו. בשילוב עם מה שאמרתי במשפט הראשון, הנטייה שלי לחפש מדוע כואב במקום של החרדות מפני שינויים, אבל גם בכיוון הקשר לאם והפרידה ממנה, אולי. גדילה או מוות עוברי. ואתם יודעים מה, אולי גם בכיוון הרגש שהזכירה הילה - הקנאה. נו. ראיתי את כל ההודעות למטה של אודי היקר והבנות המקסימות. שולחת לכולם חיבוק. לקחתי גם את כל המילים החכמות ומעוררות המחשבה, אולי הן תתנה לי איזה כיוון ותהיינה לעזר. ונעמה יקרה מאד, אני חושבת, עד כמה שאני מצליחה לדמיין, שאני במצב צבירה כזה, שדווקא קשרים ריאליים לגמרי עם כמה שיותר ממדים יכולים להחיות אותי, אולי גם במובן של שיכוך חרדות. לפחות איכשהו ובעיתויים מסוימים. מצד שני, אני זוכרת שלפני שנים הציעו לי להיות מנהלת פורום חביב בתפוז (ושם גם פגשתי במציאות את האנשים), נו, היו זמנים... איתכם, סוריקטה
את יודעת, סוריקטה, בדיוק התעסקתי לאחרונה בקשר גוף-נפש הזה של מיגרנות. איך הן מבטאות את מה שהנפש מרגישה. מיגרנות נגרמות בעיקר בשינויים (באכילה, שינה, הורמונים, אפילו לחץ ברומטרי!), הגוף לא יודע להתמודד איתם, המיגרנה מתחילה והכל נעשה כואב ובלתי ניתן להכלה. כחלק מהחשיבה הזו שלי בימים האחרונים קראתי אותך במיגרנה של הנפש. חשבתי גם על ספר שהיה לי פעם, עם ציורים מודפסים שבמבט מאומן ניתן לראות בהם תמונה תלת מימדית. האתגר היה להצליח לראות אותה ואז להגיד האם מדובר בקשר שאפשר לפתוח או לא... סתם, הזכרת לי עם הקשרים הרב מימדיים... בירברתי קצת, אולי גם כדרך לשיכוך חרדות וכאבים. שולחת דמעות עוף חול, נעמה.