במבי,

חלמתי מילים כמו בהודעות שלך, עם הרבה סימני שאלה, עם סמיילי עצוב כשאין מילים שמתארות אין כאוב. חשבתי שאנחנו עוסקות עכשיו בנקודה דומה, של פרידה וכעס ואיחוד מחדש. (אולי בעצם כמו כל ישות שהיא, במיוחד מי שבטיפול...) אולי בעזרתך חשבתי קצת את הכעס שאני לא מצליחה להרגיש, שאני מבינה שכנראה נמצא עמוק בפנים, במקום לא נגיש, ושלך הוא כל כך נגיש עד שהוא מטביע וחונק. אולי נחזיק ידיים ובכוח כלים שלובים נתאזן? סתם, רציתי לספר לך. נעמה.

אפשר גם נעמה? להצטרף? ;((((((( אני לא נתקעת לכן באמצע? רוצה להחזיק לכן ידיים, להרגיש את החום הקימורים והקיעורים רוצה להיות קרובה בלי לפחד להיפגע,,,,, @¤.6

פשוט מוזמנת באהבה. מוזמנות למסיבת פיג'מות. בתוכנית: 1. קרב כריות למציאת הזעם החבוי והוצאתו המעודנת (במבי, לא יוצאת לי מהראש התמונה שלך משליכה כרית. להשליך בכעס רוך. משום מה זה מרגש אותי, אז תנחי את הקבוצה. :) ) 2. סיפורים לפני השינה על חלומות רכים ועוטפים (והחזקת ידיים בחלקים המפחידים) 3. פיג'מות מקושטות וילדיות, לחוויה נעימה של ילדות עליזה, גם אם רק עכשיו 4. חבילה עוברת של חום ואיחולים 5. ובסוף, שינה ערבה, כזו שממלאת מצבורים של אנרגיות נעמה.