יום הולדת...

יום הולדת...מה זה אומר לכן? יום שמח? יום עצוב? סתם אולי, חשוב עבורכן???? עושות משהו מיוחד ביום הזה?...יום של מחשבות...מזל טוב? מה אומרות לכן המילים? מבלבל אותי היום הזה...ואתמול שוחחתי עם מישהי קרובה אליי מאוד ונפתחתי קצת ובלילה התעוררתי מסיוט :( אוף.... ובראשון נפגש אח"כ שבועיים וחצי הפסקה ושוב פגישה ושוב שבועיים וקצת הפסקה...כך שיצא לנו 2 פגישות עד אחרי פסח זה הכל :( זה קשה וכבר מגיע הקול שאומר שעדיף להפרד, אלחם בו חזק הפעם!!!!!!!

בשבילי עד כה זה היה יום די מבאס מנטלית כי יום הולדת אמורים לחגוג בשמחה עם חברים וקרובים ואנשים שאתה אוהב ואוהבים אותך ויום כזה רק גורם לי לקלוט כמה שזה לא קיים. אין לי ממש חברים ואני לא רוצה לחגוג בצורה מאולצת כאילו אנשים עושים לי טובה שהם באים מרחמים או משהו, מרגישה פאטתית. מתייחסת לזה כמו יום רגיל שקצת נותנים מתנות, בד"כ כסף, פה ושם. אולי בעתיד זה יהיה אחרת , מי יודע..

היי מיכל, האמת שרוב החיים שלי לא ייחסתי חשיבות ליום ההולדת. קצת קשה לי לחגוג בשבילי. בשנים האחרונות אני מתחילה להיות יותר פתוחה לרעיון הזה. זה מאוד מתקשר לי לתחושה שקשה לי להרגיש ש"מגיע לי" משהו. לחגוג את היוולדי בכלל נתפס לי כמשהו קצת משונה... כמו שאמרתי, אני מנסה להיות מסוגלת לקבל מאלו שרוצים לתת לי, גם כשזה בעצם מוזר לי. לא קל לקטוע את הרצף של הטיפול... יש את כאן, לשבועיים וחצי שבין לבין, אולי תוכלי להרגיש קצת פחות לבד במלחמה בקול שחותך מהפחד שיעזבו אותו. מזל טוב, שוב, נראה לי מהתיאורים שלך שבאמת גדלת, לא? :) נעמה.

הי מיכל, מקווה שלא תצטערי ששאלת ועניתי... תאריך יום ההולדת הרשמי שלי... המממ... די הייתי רוצה למחוק אותו מהלוח, וכמו שכתבתי כאן פעם, מחפשת תאריך חדש. בדר"כ מקללת שנולדתי. מספר האנשים שבחיי מצומצם מאד. אני באמת מאד מאד בודדה (ולבד גם). בפועל - מספר קטן מאד של אנשים מתקשר, או אפילו רק שולח סמס או מייל וזו הפעם היחידה בשנה שהם מתקשרים אליי. מספר קטן אחר בקשר איתי במהלך השנה, כך ששיחה איתם לא כזה יוצאת דופן, ולמרות הקושי העצום שלי עם היום הזה מעבירים את הדיבור. לעתים רחוקות מאד גם מישהו פוגש אותי ממש ביום הזה. היו שנים שמפגש אנושי בתאריך הזה היה רק בטיפול (וגם שם בלי טקסים מיוחדים). ואמא... היום אמא שלי אינה אחת מהאנשים שיום ההולדת שלי יושב אצלם בתודעה. לפני שנים כן היה משהו, למרות שפעמים רבות היא הייתה מתבלבלת בחודש. רק מה, האמירות שבמתנותיה היו קשות לי מנשוא. בעקרון, כמעט אף פעם לא נותנים לי מתנות, אבל לגמרי, שלא לדבר על ברכות כתובות. שנים שנים. גם כילדה, לא עשו לי מסיבה או משהו, והיום אני גם לא מוכנה לדברים כאלה. הרי יכולתי לקחת אחריות ולהזמין אליי אנשים, אילו רציתי. יושב שם כעס רב, כנראה. וציפיות – כנראה שיש גם מזה. סוריקטה (שבורה ביותר בימים האחרונים)

תודה שכתבתן לי....אולי שאלתי מתוך כך שלא ממש רציתי להרגיש חריגה כזו שלא ממש אוהבת את היום הזה.....המאולץ...תודה ששיתפתן...לא מצטערת ששאלתי ולא שעניתן, דווקא זה נותן הרגשה של יחד.....