בעמוד הקודם

תחת הכותרת, "אודי מימה וכולם" אתם יכולים לקרוא את דעתי על הספר "לנפש אין טיוטה" שכתבה דלית רייך ועליו הייתה הכתבה המדוברת כאן...אני מוסיפה שבספר היא בכלל לא ביקשה במפורש חיבוק, רק באה ובכתה ורצתה שהמטפלת תבין שזה מה שהיא רוצה אחרי ה"שבעה".....והיא קיבלה חיבוק בבי"ח כשהמטפלת שמעה שהיא צריכה אותה, והמטפלת באה מייד!!! בנוסף היא הייתה שנתיים וחצי נדמה לי בטיפול אצלה לפני התאונה של בתה מה שאומר שהיא ידעה את מדיניות המטפלת שאליה הלכה, אני לא אומרת שהיא לא נפגעה מזה מאוד, אבל יש תמיד שני צדדים למטבע....אולי תגידו שלי קל לדבר כי קבלתי מה שרציתי אבל זה לא כזה פשוט אני קיבלתי זאת אחרי שהיא לא הסכימה לחבק, לא הסכימה מגע, אחר כך היו חיבוקים מועטים כשממש ביקשתי במפורש וקרובה שלי נפטרה... ואז לא מזמן, השתנתה כי למדה שיטה אחרת אחרי 4 שנים פתאום יש לה שמיכה בחדר וקיבלתי כיסוי מרחף (לא היא נגעה בי אלא השמיכה :))...... לא יודעת צריך לחשוב מה מתאים לכל אחד...כל מטפל והשיטה שלו, זה כל כך שונה מאחד לשני נראה לי...אודי, אנחנו מחכות כל כך שתכתוב את דעתך על הספר הזה...מה אתה אומר? מכיר את הספר?